"אות קין" לישראל בתחום המחזור וגם המלצות "צלול" לשיפור המצב

יום המחזור 2021 שחל היום, מדגיש עד כמה אנחנו מצויים מאחור בתחום זה בהשוואה למדינות רבות בעולם. על-פי נתונים שפורסמו ב"מעריב", כ-80% מהפסולת המיוצרת בישראל הולכת לאתרי הטמנה ולא למחזור. לדברי העיתון, מהפכה בתחום היא אחד היעדים המרכזיים של השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, אלא שמדובר בתהליכים מורכבים שהיו צריכים לצאת לפועל כבר לפני שנים ארוכות וממשלות העבר הזניחו אותם. בשל סיבה זו, פליטת גזי החממה הישירה מפסולת פריקה ביולוגית במטמנות היא משמעותית ושיעורה הוא כ־7.3% מסך פליטות גזי החממה בישראל.

גם ביחס לגודלה, ישראל היא יצרנית פסולת משמעותית. לפי נתוני הלמ"ס, אדם בישראל מייצר 1.76 ק"ג פסולת בממוצע בכל יום (642 ק"ג בכל שנה), משקל הגבוה בכ־30% מהמשקל הממוצע במדינות האיחוד האירופי. בשנת 2019 יצרה ישראל כ־5.8 מיליון טון של פסולת עירונית מוצקה. מתוך כמות זו כ- 4.2 מיליון טון  פסולת מעורבת, הוטמנו באדמה, ורק 1.3 מיליון טון  פסולת הועברו למחזור וטיפול בחומר אורגני, בארבעה מתקני מיון פסולת בלבד. 800 אלף טון פסולת הופרדו במקור – רובם במגזר המוסדי, ולא על ידי הציבור הרחב.

רכזת תחום מניעת זיהום פלסטיק ומנהלת "צלול בעסקים" בעמותת צלול, לימור גורליק, מצביעה על הכשלים המרכזיים בישראל בתחום: "קיימת בורות ציבורית בנושא פסולת, מחזור וחומרים, כשלא מוקדשים משאבים להסברה נרחבת על הסיבות והמשמעות של מחזור ופסולת.
בחלק ניכר מהערים לא קיימים מכלים ומתקנים לאיסוף פסולת כשפריסת פחים כתומים אורכת שנים, הגם שזה הפתרון שהמשרד להגנת הסביבה בחר בו. הוצאת כלובי מחזור הבקבוקים מהערים החלה, וזאת לפני פריסת פתרונות כמו מכונות הפיקדון שטרם הגיעו, למרות שנת היערכות שניתנה לרשתות השיווק.

גורליק מדגישה: "קיים היעדר מוטיבציה ליצירת שוק מחזור, למרות פוטנציאל כלכלי ותחרותי שאינו מקודם בשוק הפסולת בישראל על ידי הממשלה. לא קיימת רגולציה להבטחת מקסימום מחזור וכלכלה מעגלית". 
בארגוני הסביבה מפצירים כבר שנים בממשלה לקדם מדיניות הפרדה ומחזור של פסולת, שתציב את ישראל בשורה אחת עם העולם המפותח, אך הדבר אינו קורה.