הים התיכון עומד במרכז העניין של מעצמות ומדינות בשל מיקומו האסטרטגי בין יבשות. שלושה מומחים מסבירים על ההזדמנויות החדשות ומצביעים על הסכנות האורבות לים
מעורבות השחקנים האזוריים והמעצמות בנתיבי הסחר במזרח הים התיכון, פרופ' אהוד גונן, המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, אוניברסיטת חיפה
הסינים באים – ב-2013 הכריזה סין על יוזמה שמטרתה לקשר בין אסיה לאירופה באמצעות נתיבים יבשתיים וימיים כשהכלי לכך היא רשת של נמלים שסין משקיעה בבנייתם דרכם עוברות אוניות שמפיצות סחורה סינית. הנוכחות הסינית באה לידי ביטוי כבר כיום בנמלי תעלת סואץ, אלכסנדריה, נמל המפרץ בחיפה, איסטנבול, פיראוס וסלוניקי כשהמוטיבציה היא רווח כספי, מנופים פוליטיים אך גם צורך בטחוני לאומי של המדינות.
תעלת סואץ חדשה – התעלה נבנתה לפני 150 שנה. כיום מכפילים המיצרים את התעלה ומקימים לאורכה פארקים תעשייתיים מתוך כוונה שהיא תניע כ-10% מהסחר העולמי. המימון לבניית תעלה הוא אמנם מצרי (הפרויקט הוגדר כלאומי), אך יש מעורבות סינית גבוהה במימון אזורי התעשייה. הנזקים הצפויים: התפשטות גוברת של מינים פולשים בים התיכון בעקבות הרחבת גוף המים.
קו צינור נפט אילת אשקלון (קצא"א):הוקם בשיתוף פעולה איראני ישראלי ופועל כיום תחת מעטה חשאיות, שהיה אחד הסיבות לאסון הפגיעה בצינור. יש דיבורים על הפעלה המחודשת של הצינור.
ירדן – רוב האוכלוסייה הירדנית מרוכזת בצפון מערב המדינה. הסחר הימי מתנהל באמצעות פריקת סחורות בנמל עקבה ושינוען כ-400 קמ' צפונה לאירביד ועמאן. שימוש עתידי בנמל חיפה ובמסילת הברזל לבית שאן יהיה הרבה יותר יעיל וזול לירדנים.
ערב הסעודית – נמצאת בתנופה להעברת תשתיות לחופיה המערביים, בעיקר בעקבות פחד מאיראן. ערב הסעודית כלואה בין מיצרי הורמוז ובאב אל מנדב הייתה שמחה למוצא ימי נוסף.
איחוד האמירויות ובחריין – לאחרונה נחתם איתן הסכם, מדינות אלה יכולות להיות שותפות לנתיבי רכבת שיעברו באזור.
צינור הנפט בין עירק -סוריה-ישראל הוקם על ידי הבריטים, הפסיק לעבוד ב-48. יש הסכם בין "גזפרום" הרוסית לבין הסורים שמנסים לתקוע יתד בים התיכון –הסורים יפרעו את החוב שהם חבים לרוסיה על תמיכתה למשטר אסאד דרך משאבי התשתיות והאנרגיה של ארצם ומתן גישה לים התיכון
הסהר השיעי – איראן מנסה לספק סחורות למליציות של המדינות הנאמנות לה בסוריה ובלבנון. ישראל פועלת (על פי מקורות זרים) לניתוק קשר זה.
ישראל: כל הנתונים מראים על גידול צפוי בפעילות של נמל המפרץ בחיפה, שיהפוך לקצהו של מסדרון יבשתי אזורי.לעובדה זו משמעות כלכלית וסביבתית גדולה בשל פקידות של מאות אוניות ענקיות עם השפעה קטנה של מדינת ישראל מבחינת זיהום , שינוע חומרים מסוכנים ועוד. עם זאת זהו מנוע צמיחה גדול למשק.
ארה"ב: לא נמצאת בתמונה – עובדה זו גורמת לכך שכל הפרויקטים פועלים ללא תקינה אמריקאית או אירופית וגם ללא תקינה של הבנק העולמי. מצב מסוכן סביבתית לכל האזור.
שיקולים גאופוליטיים בניצול משאבי הגז בים התיכון , ד"ר עילי רטיג, קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה
משאב הגז שחשבנו שיביא שלום, הפך לאחד ממקודי המתיחות באזור עד כדי שליחת איומים בין טורקייה ויוון.
מצבה של ישראל: לישראל אין הרבה גז – אמנם הכמות גדולה יחסית למשק המקומי, אך בהשוואה עולמית הכמות קטנה (מקום 32 בעולם) – הצפי הוא להפקה של 900-750 BCM, מתוכם מיועדים ליצוא 450-300 BCM – הכמות שרוסיה מייצאת בשנה וחצי לאירופה.
יצוא הגז – יקר ומסובך
ההחלטה לייצא את הגז מקורה במחשבה לפיה שוק הגז הישראלי רווי ואם הכוונה היא לקדם אנרגיות סולריות – אין צורך בכל הגז הזה. יותר מכך, אין לישראל למי לייצא – אפשר לייצא לשכנות ו"לחמם" בכך את "השלום הקר" ואולי לעודד את השכנות להגן על המאגרים. הכמות גם לא "מגרה" חברות זרות לבוא ולהשקיע בחיפושים. גם אפשרות יצוא לטורקייה בעייתית בשל היחסים בין המדינות. אך מעל לכל, צינור גז הוא פרויקט יקר. הדברים אמורים במיוחד בצינור בין ישראל לאירופה שיהיה אחד היקרים בעולם בשל התוואי הימי המסובך. מכאן, שכל עוד מחירי הגז כה נמוכים אין לישראל סיכוי לעמוד בתחרות.
בעיה פוליטית – אם רוצים לבנות צינור לאירופה צריך שיתוף פעולה מצד יון וקפריסין כי הצינור יעבור בשטח טורקי, שנמצאת בסכסוך מתמשך עם יוון בשאלת הגז. מבלי להיכנס לשאלה מי צודק – יוון או טורקיה, צריך להכיר בעובדה שלשני הצדדים יש טיעון לגיטימי – (טורקיה טוענת ששטח החיפוש שלה קטן משמעותית לעומת יוון למרות שאוכלוסייתה גדולה בהרבה – האיחוד האירופי תומך ביוון ומרגיז בכך את טורקיה).
מחיר הגז גם הוא בשפל של כל הזמנים הסכסוך בין טורקיה ויוון לא הולך להיפטר – לישראל הולך להיות קשה לייצא ולכן היא נתקלת בקשיים למצוא חברות שיהיו מוכנות להיכנס ולחפש גז, במיוחד לאור העובדה שכאשר החברות נכנסות לאזור הן עושות זאת ממניעים אסטרטגיים – למשל – רוסיה רוצה נוכחות ימית קבועה בים התיכון – את חיפושי הגז בים של לבנון ליוותה ספינה רוסית שמניעיה כנראה אחרים.
ישראל – לא מאפשרת לרוסיה להיכנס. עכשיו כשתאגיד "שברון" נכנס אין סיכוי שהרוסים יכנסו לישראל בגלל סנקציות אמריקאיות צפויות. "שברון" הוא תאגיד ענק שלכניסתו יש יתרונות וחסרונות, כשבעיקר אי אפשר לדעת מה התאגיד יעשה עם הגז הישראלי (תאגיד "שברון" רכש את "נובל אנרג'י" בגלל משאבי הנפט בארה"ב ולא בגלל הגז הישראלי) מה שמוכיח שעלול להיות עיכוב גדול בחיפושים עתידיים. אך לא רק זאת, לשברון יש היסטוריה של התנהלות לא נעימה. אם ישראל התקשתה להשיג את מה שרצתה מול "נובל" שהיא חברה קטנה, היא תתקשה הרבה יותר מול "שברון". בנוסף, מה ששברון "אוהב לעשות" זה לתבוע את מתנגדיו. המסקנה היא אחת – המדינה צריכה לעמוד על המשמר ביחסיה עם "שברון".
"שיקולים בקביעת מיקום תשתיות להפקת אנרגייה במרחב הימי של ישראל והגנה עליהן", ניר זרחי, החוג למדעים גאו ימיים, ביה"ס למדעי הים והמרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, אוניברסיטת חיפה
יותר מ-30 אחוז מהאנרגיה מופקת מהסביבה הימית. ככל שטכנולוגיות ירוקות יתפתחו הים יתפוס יותר מקום ביצור אנרגייה.
הנושא של מקורות האנרגיה הוא תנאי הכרחי לקיום תחבורה, מים, תקשורת וכו'.
הממשלה החליטה להפיק את הגז ליצוא – הוקמו שני פרויקטים מרכזיים:
פרויקט לוויתן – 125 קמ' מערבית לחיפה, בסמוך לקפריסין בהפקה תת ימית והולכה לאזור חוף דור. משם הגז והקונדנסט מוזרמים בצינורות לחיפה.
פרויקט תנין כריש – נמצא קרוב ללבנון. ההפקה נעשת על FPSO. הקונדנסט נשלח בעיקר לאירופה באוניות שבע פעמים בשנה.
הגז יעד לטרור ככל שהתלות באנרגייה גדלה – מתקני האנרגייה הופכים ליעד פופולרי לתקיפה בכול העולם – אם בתחילת שנות ה-80 היו כ-50 תקיפות על מתקני אנרגיה, ב-2011 סדר הגודל עלה ב-25, גם סוגי האיומים גדלו – טילים, מטוסים ומרחב קיברנטי מצד גופי טרור ומדינות. מכאן, כששואלים איך להגן אל המתקנים צריך להתמקד במרחב גדול של איומים ואינטרסים. כך למשל: מתקן לוויתן בנוי על נתיבי שיט צפופים עליהם עוברת תנועת אוניות אדירה – ממצרים ללבנון. אם הולכים למתאר של ספינה פוגעת או השתלטות – אין לנו שליטה על כך.
פיתחנו מודל מורכב לניתוח הסיכונים, כשמערכת הביטחון אומרת זה הסיכון. השאלה היא איך ממזערים את השפעתו ובסופו של דבר איך מתאוששים, כאשר כמעט אף פעם אין פתרון אחד אלא מרחב אלטרנטיבות טובות.
המלצות:
- מתקני האנרגיה לא ימוקמו כמתקנים קבועים אלא יבנו על ספינות FPSO.
- נדרש לשלב מרכיבי הגנה רכים ככלי מרכזי בהגנה על תשתיות האנרגייה.
- יש צורך בחיזוק מרכיבי ההגנה הקשה כנגד טילי חוף-ים מדויקים וארוכי טווח בקרבת החוף, מיסוד מנגנונים להתמודדות עם איומים של פיגוע באמצעות אוניה דורסת או מטוסים מתאבדים.
- לא למקם תשתיות קרוב לחוף אלא בקצה גבול המים הסמוכים (בטווח של 40 קמ') עובדה שתקל על ההגנה עליהן.
- נדרש לקדם את ההסדרה המשפטית והחוקית של האזור הימיף באופן שתואם את גיבושה של התפיסה הכוללת לניהול המרחב הימי תוך מתן דגש על המים הסמוכים.
- מהותי להשלים את ההערכות הלאומית להתמודדות עם שפך שמן משמעותי.
- יש להקים מנגנון מרכזי ומקצועי שיהווה גוף ידע לאומי ויעסוק באופן רציף בנושא.
