גשמי הברכה שיורדים מאז סוף דצמבר 2019  ובינואר 2020 גורמים לזרימה מרשימה של הנחלים השוצפים בדרכם לים. אך למרות המראות המלבבים, אסור לנו להתבלבל ולו לרגע. נחלי הארץ ממשיכים להיות מזוהמים בקולחים ובביוב הגורמים לפגיעה בחי ובצומח, במגוון הביולוגי בנחלים ולאזהרות מפני זיהום בכל החופים, בעיקר אחרי גשם חזק.

מדוע זה קורה?

כידוע, הביוב שלנו מגיע למכונים לטיהור שפכים, שם הוא עובר טיפול ומועבר להשקייה חקלאית. בחורף, שבו לא משתמשים בקולחים להשקייה, הם נאגמים במאגרי קולחים וממתינים שם לקיץ ולעונת ההשקייה. אלא, שבעקבות החלטת משרד האוצר ורשות המים, בשש השנים האחרונות לא נבנו בארץ מאגרים חדשים (באוצר החליטו לתמוך במאגרים אזוריים בלבד, שהקמתם מתעכבת), זאת בשעה שהאוכלוסיה גדלה ואיתה כמות הקולחים המיוצרת. המחסור בנפח האיגום מחייב להגליש  את עודפי הקולחים לנחלים. כתוצאה מכך רוב הנחלים סובלים מזיהום בקולחים, במיוחד במקומות שבהם הטיפול בקולחים הוא ברמה נמוכה.

אך לא רק זאת. בערים רבות ברחבי הארץ אין הפרדה טובה בין מערכות הביוב ומערכות הניקוז. כתוצאה מכך נגר (הגשם שאינו מחלחל לקרקע) מוזרם למערכות הביוב וגורם להצפתן.

כאשר מי הגשם מגיעים באמצעות צינורות הביוב  למערכות לטיהור בשפכים, הם פוגעים בתהליך הטיפול. עובדה המחייבת להזרימם לנחל הקרוב ביותר. התוצאה מכל אלה היא נחלים שבהם שוצפים מי גשם נקיים, אך אך גם ביוב וקולחים.

מכאן, שאם למישהו יש כוונה לשכשך בנחל, שידע שהוא מכיל בנוסף למי הגשם גם שפכים, קולחים והרבה חיידקים. מאוד לא ממולץ.