דו"ח הלמ"ס לשנת 2025 מציג נתונים על צריכת מים, שימוש בקולחים, התפלת מים ומצב מאגרי המים, אך מתעלם מנקודות קריטיות הקשורות לביטחון המים, זיהום מי התהום והכשל המתמשך בשיפור איכות הקולחים לשימוש חקלאי.
1. היעדר מדיניות חיסכון במים
הדו"ח מציין שבשנת 2023 צרכה ישראל 2.4 מיליארד מ"ק מים לעומת 2.3 מיליארד מ"ק בשנת 2022 – עלייה של כ-4%. מאז 2010, הצריכה הכוללת עלתה ב-25.8%, נתון המעיד על כך שאין התייעלות אמיתית בצריכת המים, אלא מדיניות של הגדלת ההיצע במקום ניהול ביקושים. העלייה בביקושים למים היא תוצאה של תכנון לקוי, היעדר רגולציה ואי-השקעה בחינוך לחיסכון ושימוש יעיל במים.
צריכת המים העירונית לנפש חזרה לעלות. לאחר הצלחת קמפיין ההסברה ב-2009–2010, שהביא לירידה משמעותית בצריכה עד ל-67 מ"ק לנפש, מאז 2017 חלה עלייה הדרגתית, וב-2023 הנתון כבר עומד על 75 מ"ק לנפש. העלייה נובעת מהתרופפות ההסברה וממדיניות תעריפים שאינה מעודדת חיסכון. במדינה שחונה כמו ישראל, שבה משבר האקלים מאיים להחריף את המחסור במים טבעיים, נדרשת הפחתה בצריכה הבזבזנית. העלייה בצריכת המים לנפש מגבירה את הלחץ על מקורות המים הטבעיים, מצמצמת את המים שיכלו להזין נחלים, את מפלס הכנרת ואת ים המלח, ומאלצת את המדינה להקים מתקני התפלה נוספים – תהליך בעל השלכות אנרגטיות וסביבתיות משמעותיות. יש צורך לעודד חיסכון במים באמצעות תעריף מדורג שיטיל עלויות גבוהות על צריכה עודפת.
2. הישענות על מים מותפלים – פתרון מסוכן
בשנת 2023 ישראל התפילה 587 מיליון מ"ק מים – המשך מגמת הגידול בהישענות המדינה על התפלה. כיום 23% מכלל המים המופקים (כולל קולחים) מקורם בהתפלת מי ים. הדו"ח לא מציין שהתלות של משקי הבית, במים מותפלים, גדולה הרבה יותר כיוון ש- 75% מהמים שמסופקים לצריכה ביתית הם מים מותפלים. התלות בהתפלה מחייבת תשתיות יקרות, דורשת אנרגיה רבה ומייצרת תלות בטכנולוגיות ריכוזיות ופגיעות, במקום להשקיע בשיקום ושימור מקורות מים טבעיים.
קריסה של מתקני ההתפלה עקב תקלה טכנית, תקיפת סייבר או אירוע חירום עלולה להוביל למשבר מים חמור. נוסף לכך, מתקני ההתפלה מזהמים את הים בהזרמת תמלחות מרוכזות, פוגעים במערכות אקולוגיות ימיות, וצורכים כמויות עצומות של אנרגיה – שברובה עדיין מבוססת על דלקים מזהמים.
הסתמכות היתר על ההתפלה מסיטה משאבים מהשבת מאגרי מים טבעיים, כמו אקוויפר החוף ואקוויפר ההר, שתפוקתם הידרדרה בעשורים האחרונים.
3. כשל מתמשך בניהול הקולחים – 40% מהם אינם ראויים להשקיה חקלאית
הדו"ח מדגיש כי 64.9% מהמים המשמשים לחקלאות הם מי קולחים, אך מתעלם מכשל משמעותי: כ-40% מהקולחים בישראל אינם עומדים בתקנים הנדרשים להשקיה חקלאית. למרות תקנות "ענבר" מ-2011, המחייבות שיפור איכות הקולחים כך שיתאימו להשקיה חקלאית ללא סיכון בריאותי או סביבתי, חלק גדול מהקולחים מכילים מזהמים כמו תרופות, מתכות כבדות ושאריות חנקות.
המדינה אינה משקיעה די בשדרוג מכוני טיהור שפכים (מט"שים) ואינה אוכפת את התקנות על רשויות מקומיות שמזניחות את מערכות הטיהור שלהן. בנוסף, גם הטלת היטל על הזרמת קולחים לנחלים תסייע לעידוד שדרוג איכות הקולחים.
רשות המים הודיעה לאחרונה שחסרים לה כחמישה מיליארד ש"ח למימוש תוכנית שתשפר את איכות הקולחים, תשדרג מט"שים ותאפשר ניוד קולחים לדרום הארץ.
המצב הקיים מביא לכך שקולחים באיכות ירודה מזהמים את הנחלים ואת הקרקע, פוגעים באיכות התוצרת החקלאית ועלולים לחלחל לאקוויפרים ולגרום לזיהום בלתי הפיך של מי התהום.
4. זיהום מאגרי מי תהום והזנחת בארות – נושא שהושמט מהדו"ח
הדו"ח מתעלם מהבעיה הקריטית של זיהום מאגרי מי התהום ומהיעדר תוכנית שיקום. המדינה אינה משקיעה בניקוי ושיקום בארות מים מזוהמות, וחלקן ננטשות במקום לעבור טיפול ושימור לשימוש עתידי.
מחיקת השטחים הפתוחים שמאפשרים חלחול תקין של מי הגשמים לקרקע, החדרת דשנים, חנקות ופסולת תעשייתית גורמת לזיהום בלתי הפיך של מי התהום. בעוד שמדינות אירופאיות מנהלות פרויקטים רחבי היקף לשיקום מקורות מים טבעיים, בישראל הפתרון המרכזי הוא הגדלת ההתפלה – גישה יקרה שאינה בת-קיימא.
ישראל זקוקה למדיניות מים אחראית ומקיימת
דו"ח הלמ"ס 2025 מציג נתונים אך מתעלם מהשאלות הקריטיות של ביטחון מים לטווח ארוך. ישראל חייבת לנקוט גישה הוליסטית הכוללת:
✔ שיפור איכות הקולחים כך ש-100% מהם יהיו ראויים להשקיה חקלאית בטוחה. גם אם חלק מהקולחים יוזרמו לסביבה – יש להעלות את איכות הטיפול ולהתאימה להזרמה.
✔ הפחתת התלות בהתפלה והשקעה משמעותית בשיקום מקורות מים טבעיים.
✔ אכיפה מחמירה של תקנות זיהום מים וחידוש בארות מים ישנות.
✔ עידוד חיסכון במים באמצעות תמריצים ותעריפים חכמים, במקום הסתמכות עיוורת על הגדלת ההיצע.
מדינת ישראל אינה יכולה להסתמך רק על פתרונות טכנולוגיים ויקרים שמזניחים את מקורות המים הטבעיים שלה. נדרשת אסטרטגיה ארוכת טווח הלוקחת בחשבון את משבר האקלים ואת האיומים הגיאופוליטיים באזורנו, ולא רק את הצרכים המיידיים של משק המים.
