דו"ח ה-OECD מעניק ציון "נכשל" לממשלת ישראל, משרדי הממשלה והכנסת בנושא ההתמודדות עם משבר האקלים ולגבי שמירת שלומו ובריאותו של הציבור.
על פי הדוח ישראל כושלת בתחום הצבת היעדים והעמידה בהם, החקיקה ובעיקר בתחום האכיפה. כתוצאה מכך תוכניות שאושרו, חוקים שחוקקו והחלטות שהוחלטו אינם מיושמים. לדעת עמותת "צלול" על הממשלה, הכנסת והרשויות השונות ללמוד את סעיפי הדוח וליישמם במהירות האפשרית באמצעות תיקוני חקיקה, קביעת תקנות ובעיקר באמצעות הקצאת משאבים מתאימים לאכיפה על המזהמים, שלא רק ישפרו את היכולת להתמודד עם משבר האקלים, אלא גם יגרמו לחסכון במשאבים וימנעו תחלואה ותמותה עודפת.
אנרגיה – הדו"ח מציין את האחוז הנמוך מדי של ייצור אנרגיה מתחדשת. לאורך שנים אנחנו טוענים שישראל אינה מנצלת את פוטנציאל השמש באזורנו – 300 ימי שמש בשנה שיכולים להפיק בקולת 10% מכלל צריכת האנרגייה. יעדי הממשלה ל27% של אנרגיות מתחדשות ב-2030 לא מספקות, בוודאי לאור טכנלוגיות אגירה שהן יותר יעילות, זמינות, ומגוונות. לפי מומחי האקלים של ה- OECD ישראל, שיש לה פוטנציאל טכנולוגי ומדעי רב, צריכה להגביר את המאמץ להפחתת פליטות ולהפוך להיות מובילה עולמית בתחום.
זיהום ים ונחלים – למרות השימוש הגבוה בקולחים, שלמעלה מ-90% מהם משמשים להשקייה חקלאית, רמת הטיפול בהם אינה עומדת בתקנות. התוצאה היא זיהום נחלים, מי תהום וים. כדי לשפר את איכות הקולחים ולמנוע את הזרמתם לסביבה על המדינה להשקיע כחמישה מיליארד שקל בשדרוג המכונים ובשיפור הקישוריות בינים.
חיבורים צולבים בין מערכות ניקוז מי הגשמים לבין מערכת הולכת השפכים – גורמים להזרמת שפכים לנחלים ולים. גם כאן יש צורך באכיפה של הרשויות ועל הרשויות ובתוספת כסף ממשלתי כדי לעמוד ביעד ניתוק החיבורים
הפקה של דלקים פוסיליים בעידן שבו העולם צועד לאנרגיות מתחדשות ישראל מגבירה את הפקת הגז והקונדנסט, ואת שינוע הנפט דרכה (קצא"א). באותה עת היא אינה משפרת את היערכותה למניעה וטיפול בזיהום ים מדלק או נפט, שהם שאלה של זמן בלבד.
ים והחופים – הדוח מתריע על כך שלישראל אין מדיניות סדורה או הערכות לעליית מפלס פני הים, להתחחמות הים, להגברת עוצמת הסערות, לפגיעה במגוון הביולוגי לפלישת מינים ולהעלמות מינים מקומיים. הנזקים עלולים להיות בסדר גודל של מיליארדים למשק הישראלי, וקצב השינויים יכול להיות מהיר מהצפוי.
פסולת – הדוח מציין שישראל מובילה באחוזי הטמנה גבוהים ביותר (כ 80%) שגורמים לתפיסת שטחים פתוחים ולפליטת מזהמים. חוסר הפיקוח והאכיפה בתחום גורמים לעליה בשיעור הההטמנה, פליטת גזי חממה, זיהום מי תהום ושריפות פיראטיות של פסולת בשטחים הפתוחים ובקרבת ישובים הגורמות לזיהום אויר ותחלואה. הדוח מציין את הנסיגה לאחור שעשתה ישראל כשביטלה את המיסוי על הפלסטיק החד פעמי שהצליח להביא לירידה של כ 40% בצריכת כלים אלה. עוד קובעים הממצאים שהפוקוס בישראל הוא לגבי הטיפול בקצה התהליך כשהדרישה המפורשת במדינות ה OECD היא להתמקד ב UP STREAM- בעיצוב החומרים, בשלבי הייצור וכדומה. עמותת "צלול" פועלת רבות להפחתת השימוש בפלסטיק חד פעמי, להגדלת את האחוז המביש של הפרדה במקור ולהגדלת האחוזים הנמוכים של מחזור פסולת אורגנית (קומפוסטציה או עיכול אנארובי), להעלאת שיעור מחזור האריזות במגזר הביתי (פחות מ-1%).
אין מדיניות של ניהול ביקושים – בתחבורה – השימוש ברכב פרטי עולה; במשק החשמל – תקציב שיועד להתיעלות אנרגטית לא נוצל, אין תעריף מדורג שיצמצם צריכה עודפת ואין תעריפים מותאמים לצמצם צריכה בשעות השיא. כתוצאה מכך ישראל נאלצת לבנות עוד ועוד תחנות כח ומתעכבת בסגירת התחנות הפחמיות המזהמות. יותר מ-2,000 איש מתים כל שנה בישראל כתוצאה מזיהום אוויר, ורק לאחרונה הקל חוק ההסדרים על התקנות להפעלת תחנות כח מזהמות.
משק המים – יש רק מדרגת תשלום אחת ואין תעריף לצריכה בזבזנית. קיים איסור שימוש חוזר במים אפורים במגזר הביתי ונזנחה מדיניות של מניעת בזבוז מים, תוך השענות מוגזמת על התפלה שהשפעותה הסביבתיות והבריאותיות לא מוכרות מספיק.