עמותת "צלול" ביקשה מהשרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, להורות למשרדה להגדיר נהלים והנחיות ברורים לחברות כיצד לעשות שימוש נכון במונחים "מתכלים", "ממוחזרים" ו"ניתנים למיחזור" ולידע את הציבור בדבר הגדרות אלה.
בקשה זו באה בעקבות תופעה המתפתחת לאחרונה שבה חברות משיקות "מהלכים ירוקים" שבחלקם מטעים את הציבור שחושב שהוא רוכש מוצרים הטובים לסביבה כאשר בפועל, הדבר אינו כך. דוגמא לכך היא הכוס ה"מתכלה" שהשיקה חברת המשקאות "טמפו" ו"הבקבוק הממוחזר" שמפרסמת חברת "מי-עדן", כשעל פי בדיקה שערכה "צלול" הכוסות אינם מתכלות אלא אם בתנאי מיחזור הולמים והבקבוקים עשויים חלקית בלבד מחומרים ממוחזרים. עובדה זו יוצרת בלבול גדול בקרב הציבור הטועה לחשוב שהוא רוכש מוצרים שאינם מזיקים לסביבה ועלול לעודד אנשים להשתמש ביותר כוסות ובקבוקים, בשעה שהדבר אינו כך.
לדברי "צלול", על המשרד להגנת הסביבה מוטלת האחריות לדרוש מהחברות שלא לבלבל את הציבור, לא לנסות ליצור העדפה מזויפת על פני המתחרים, וליידע את הציבור כיצד להתגונן ממהלכים מטעים אלה. הדברים אמורים במיוחד על רקע העובדה שכדי שכוס תתכלה עליה להגיע למתקן קומפוסט תעשייתי ייעודי, שאינו מצוי ברשויות המקומיות בארץ. מכאן, שאם הכוס "המתכלה" של "טמפו" תגיע למטמנה מהסוג שיש בארץ, היא לא תתכלה ותתנהג כמו כוס פלסטיק רגילה, עובדה שעל הציבור להיות מודע לה. ואם הכוס תושלך לפח הכתום, היא עלולה לפגום בהליך המיחזור של הפלסטיק מבוסס הנפט. לדברי "טמפו", באם הכוס תושלך בשטחים הפתוחים היא תתכלה אחרי שלוש שנים, שבהן תמשיך לזהם את הסביבה. "צלול" מברכת על הרצון לשפר את המוצרים ולהפחית את זיהום, אולם גם אם החברות שיפרו במעט את מוצריהן ועושות מאמצים בכיוון זה, אסור להן להטעות את הציבור במטרה להגדיל את רווחיהן. הטעיה כזו כמוה כהונאה שעל המשרד להגנת הסביבה למנוע בכל תוקף.
