סקר חדש שיזמה "צלול" בשיתוף "גיאוקרטוגרפיה" מגלה: ישראל טובעת בפסולת ויש לכך סיבה טובה: רוב מכריע בציבור סבור שתשתיות הפרדת פסולת למחזור מועטות ומוגבלות, ויהיה מוכן למחזר יותר במידה שתשתיות ההפרדה יהיו טובות ונגישות יותר.
הסקר התקיים לאור משבר הפסולת במדינה ואחוזי ההטמנה העצומים, ובוחן את הרגלי הפרדת הפסולת לזרמים השונים לשם טיפול ייעודי. הסקר שם דגש על יעילות חוק הפיקדון וחוק האריזות ועל מוכנות הציבור לצמצם פסולת ולמחזר.
מהסקר עולה שרוב הציבור בישראל (80%), סבור שהחזרה של בקבוקי פיקדון מסורבלת ולא מספיק נגישה. בהתאמה, רוב מכריע בציבור (86%) מדווח כי במידה שיהיו יותר מתקני מחזור בקבוקים בסמוך למקום מגוריו, יגדל שיעור המחזור.
כ- 80% מהנשאלים במדגם דיווחו שאין להם פחי מחזור אריזות (פח כתום) בסמוך לביתם, כאשר – 82%, מאלו שאין להם פחי מחזור בסמוך לביתם, ציינו שבמידה שיהיו מתקני מחזור סמוכים לביתם, הדבר יעודד אותם למחזר יותר.
הנתונים בסקר מאששים הרבה ממה שאנחנו יודעים ושומעים מהשטח. המציאות בישראל היא שכל נפש מייצרת בממוצע 1.8 ק״ג פסולת בכל יום והיקף הצריכה הביתית של כלי פלסטיק חד־פעמיים בישראל נמצא גבוה במיוחד: 7.5 ק"ג לנפש בשנה – פי חמישה מהצריכה הביתית באירופה. בנוסף, שיעורי הטמנת הפסולת בישראל הם 80% פסולת שהולכת להטמנה- נתון שממקם את ישראל הכי גבוה (כמעט) מבין מדינות ה- OECD (שניים מהסוף). ישראל ממשיכה לדשדש ולטבוע בפסולת ואשפה, ולצערנו, יוזמת הרחבת חוק הפיקדון, אשר הייתה צעד חשוב ומבורך, נעשתה באופן לא מספק בעליל- דבר שמשאיר דבר שמשאיר עד היום את האזרחים עם תשתיות לא מספקות ולא יעילות להחזרת בקבוקים לפיקדון.
גם בתחום חוק האריזות אנחנו יודעים לומר (לפי מחקרים בתחום), שהפרדת פסולת האריזות הביתית אינה מגיעה אפילו ל- 5% משיעור הפסולת הביתית בישראל, אשר בניגוד לחוק – רובה המוחלט הולך להטמנה. חוסר היעילות בתחום, קשור למונופול של תאגיד "תמיר", שבהיעדר תחרות במשק אינו ממקסם את פוטנציאל הפרדת פסולת האריזות במקור.
מהסיבה הזאת הצטרפה עמותת "צלול" כידידת בית המשפט לעתירה של תאגיד "נטלי" נגד המשרד להגנת הסביבה, לפתיחת שוק האריזות לתחרות, כפי שמורה החוק.
"צלול" דורשת מהמשרד להגנת הסביבה לפעול, ללא דיחוי, למען:
– הקמת תשתיות נגישות להפרדת פסולות במקור בכל הערים.
– בניית מנגנון שיחייב הגעת קבלני פינוי של כל זרמי הפסולת לכל הערים והיישובים בישראל.
– הטמעת פתרונות קיימים לטיפול מקומי בפסולת אורגנית ביישובים, בחברות עסקיות ובאזורי מסחר.
– מקסום היקפי השבת בקבוקי פיקדון במסגרת שיפור חוק הפיקדון.
– מקסום שיעורי איסוף פסולת האריזות הביתית באמצעות מתן אפשרות כניסה של חברות נוספות לשוק האריזות על מנת ליצור מנגנון תחרותי.
– אימוץ מודל – Pay As You Throw גביית תשלום דיפרנציאלי עבור השלכת פסולת בהתאם לנפחה או משקלה.
– גיבוש תקנות עזר מקומיות שיאסרו על הכנסת מוצרים חד פעמיים מפלסטיק לכל החופים, הפארקים והגנים, והשקעה משמעותית בחינוך והסברה.
נקודה חיובית בסקר: הסקר מעיד על אופטימיות זהירה בנוגע לאפשרות לשינוי המצב ולמוכנות הציבור לשינוי התנהגות שכן הוא מראה ש:
כ- 75% מהציבור מודע לפגיעה של פלסטיק חד פעמי בבריאות האדם ו- 88% מהציבור מודע לפגיעה הסביבתית שפלסטיק חד פעמי יוצר. עוד עולה מהסקר כי למעלה מ- 80% מהציבור מציינים שהם עושים איזושהי פעולה לצמצום השימוש בפלסטיק חד פעמי וכ- 50% מהנשאלים טוענים שהם מפרידים פסולת אריזות למחזור ומחזירים בקבוקי משקה לקבלת פיקדון.