נחלי הצפון

מקורות הזיהום בנחלי הצפון אינם  שונים בהרבה מאלה שבשאר אזורי הארץ, אלא שנחלי הצפון הם כמעט היחידים בארץ שאפשר להיכנס אליהם במשך כל ימות השנה והם היחידים שזורמים בקיץ ומושכים קהל רב

• גלישת ביוב ועודפי קולחים ממאגרים: באגן הכינרת 38 מאגרי קולחים בנפח של כ-7.5 מלמ"ק. בשל ניצול לא מלא בשנים גשומות, נפח לא מספיק בשנים ברוכות בגשם וחיבורים צולבים הגורמים לחדירת מי גשם למאגרים – מגלישים בעלי המאגרים קולחים וביוב לנחלים ולכינרת.
• תקלות במערכות הביוב: קורות לא אחת בתחנות הסניקה ובאזורי התעשייה וגורמות להזרמת שפכים לנחלים ולכינרת.
• בקר רועה וחזירים: על פני כ-800 אלף דונם של שטחי מרעה באגן הכינרת מפוזרים כ-30 אלף ראשי בקר הרועים בשטח הפתוח. המדינה אמנם מימנה הרחקת שקתות מגדות הנחלים, אך המהלך לא הושלם. התוצאה היא פרות הרועות על שפת המים ולעיתים נכנסות לנחלים.  אגף כינרת ושימור מקורות מים במכון לחקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל) ערך ב-2023 סקר ב- 28 נקודות לאורך הנחלים בשיטת MST – המאפשרת לאבחן ולכמת את מקור הזיהום באמצעים מולקולריים ולקבוע את מקורם – אדם, חזיר או בקר. הסקר מצא שמקור הזיהום המשמעותי ביותר באתרים בעלי הזיהום הגובה ביותר בוא בקר. בשאר המקומות נמצא שמקור  הזיהום הוא בשילוב בין בקר וחזירים. זיהום נמצא גם באתרים שבהם הוצבו שקתות להגמעת הבקר, שמטרתן להרחיק את הפרות מהמים ונראה שלא היתה להן השפעה כפי שאפשר היה לקוות. בחודש אוקטובר, שבו יש עלייה בכמות המטיילים נמצאה עלייה של הזיהום ההומאני (בני אדם). יש לציין שהמחקר בוצע בתקופת הקיץ והסתיו היבשים. יש להניח שדיגומי חורף היו מוצאים גם השפעה של ביוב סניטרי, שהוא תוצאה של חיבורים צולבים בין מערכות הנגר והביוב. מסקנת המחקר היתה שיש להרחיב את כמות הדגימות ולפרוס אותן לאורך כל השנה.
• רפותות ודירים: באגן 86 רפתות מושביות שבהן כ-4,700 חולבות ו-19 רפתות קיבוציות שבהן כ-7,000 חולבות. סה"כ 11,700 פרות. אמנם רוב הרפתות הוסדרו במסגרת הרפורמה ברפת של משרד החקלאות, אך למרות זאת תשטיפים רבים מוזרמים לסביבה. בתחום שטחי המרעה, וגם מחוץ להם, פזורים מבנים המשמשים כמפטמות ומכלאות לפיטום עגלי הבקר או לטיפול בו. תשטיפי הזבל ממבנים אלה גורמים לזיהום כבד המוסע לנחלים ולכינרת. ועדה בינמשרדית פועלת לגיבוש פתרונות מתאימים ולגיוס תמיכה תקציבית לפתרון בעיה זו. מקור: איגוד ערים כינרת.
• לולים: ברחבי האגן מצויים לולים רבים – פטם ומטילות. הזיהום נובע בעיקר מזבל העופות המצטבר, שטיפת הלולים וכן ממטמנות לפגרי עופות.
• מגע במים של עופות: תופעה שטרם נחקרה בצורה יסודית ואין לדעת את היקפה  והשפעותיה.
• זיהום משטחים המושקים בקולחים: כמות הקולחים השנתית המנוצלת להשקיה כ-10 מלמ"ק, שהם כ-50% מכלל השפכים המיוצרים באגן. השקיה בקולחים בעודף גורמת לזרימתם  לנחלים.
• זיהום חוצה גבולות: משטח לבנון לנחלים חרמון, שניר ועיון – ביוב סניטרי, קולחים ושפכים מתעשייה קלה.
• נופשים ומטיילים: מאות אלפים בכל שנה.

סיבה נוספת לזיהום  – מיהול נמוך של המים

• ירידה בכמויות המשקעים – משבר האקלים בא לידי ביטוי בירידה בשפיעת המעיינות הגדולים: דן, בניאס ושניר (עמיר גבעתי ודני רוזנפלד). 
• עלייה בצריכת המים לשתייה ולחקלאות – לפי נתוני רשות המים, במהלך 30 השנים האחרונות חלה עלייה של יותר מ–25 מלמ"ק בשנה בצריכת המים לצורכי חקלאות, שאחראית ל–22% מההפחתה בכמות המים הזורמת בנחלים (רימר 2011).
• ירידה בספיקת המים בין עונות השנה – ספיקת הירדן בחורף כ- 210 מ"ק לשנייה. במהלך הקיץ יורדת הספיקה ל- 6 – 7 מ"ק לשנייה (נתוני רשות המים) – עובדה שיש לה השפעה רבה על מיהול הזיהום ורמת הזיהום. בנחל צלמון ירדה השפיעה משמונה מלמ"ק בשנה ל-1.2 מלמ"ק בשנה (19%) בעקבות תפיסת מעינות. ירידה בספיקה גורמת לעליית ריכוז החיידקים. עליית הטמפרטורה של המים גורמת לפריחה של חלק מהחיידקים ולדעיכה של אחרים (אביטל גזית).
• הבדיקות  שמבצעים משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה נערכות בתדירות נמוכה – פעמיים בחודש בלבד, גם בתקופת הקיץ. כתוצאה מכך האזהרות חלות על רוב הנחלים כמעט בכל ימות השנה – עובדה שגורמת לחוסר אמון בקרב הציבור.
• באתר משרד הבריאות כתוב: "רחצה במקור מים מזוהם עלולה לחשוף את המתרחץ לזיהומים הגורמים לתחלואת מעיים ולמחלות נוספות. אנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת נמצאים בסיכון גבוה יותר לתחלואה קשה ולכן קיימת חשיבות רבה לבירור מידע אודות אתר הרחצה טרם הכניסה. רחצה במקור מים מזוהם או במקור מים שאינו נבדק אינה בטוחה.
• "אין אפשרות ממשית לאכוף כניסת מטיילים לאורך ערוצי הנחלים. מלבד הפרסום באמצעי התקשורת, נדרשים מנהלי האתרים בהם מתקיימות פעילויות של נופש ורחצה, להזהיר את הקהל המגיע לאתרים".