צוות לו שותפים עמותת "צלול", המשרד להגנת הסביבה, רשות המים, משרד החקלאות, כלכלן, בעלי בתי בד, מדענים ומתנדבים מתחומים שונים, פעל בתמיכת קרן "יד הנדיב" לגיבוש הצעה לרפורמה תכנונית וכלכלית לענף בתי הבד לייצור שמן. מטרת הרפורמה לאפשר את המשך קיומם החשוב של בתי הבד לחברה, לסביבה, לכלכלה, לבריאות ולמורשת, אך גם למנוע את השפעתם המזיקה לסביבה הנובעת מהפסולות שהם מייצרים – גפת ועקר (מוהל זיתים) שבמשך שנים נחשבו למפגע ובפועל הם משאב חשוב שיש לנצלו. אי יישום הרפורמה ואי מציאת פתרון בר קיימא לפסולות, יגרמו להמשך פגיעתם של בתי הבד בסביבה ויגבירו את החשש מפני נטישה הדרגתית של הענף שחשיבותו עצומה.
בישראל פועלים כ- 110 בתי בד, לא כולל בתי בד זעירים כ- 90 מהם בחברה הערבית וכ- 20 בחברה היהודית. כ-30 בתי בד בחברה הערבית פועלים בתוך היישובים העירוניים והם אלה שמועדים להזרמת עקר לצנרת העירונית ומשם למערכות לטיפול בשפכים – שבדרך כלל קורסת בעקבות ההזרמה.
נושא פסולות בתי הבד מעסיק את משרדי הממשלה, המכונים לטיפול בשפכים, אנשי סביבה ובעלי בתי הבד מזה שנים רבות וגורר אחריו חילוקי דעות. העבודה מנתחת את הענף, תועלותיו, הקשיים איתם הוא מתמודד, אך גם את פוטנציאל הנזק שלו לסביבה, מתוך כוונה למצוא פתרון יעיל לכל הצדדים.
מסקנת העבודה היא שבדומה לענפים חקלאיים אחרים, הגיע העת לחולל רפורמה תכנונית שתאפשר יציאה של בתי הבד משכונות המגורים לשטחים חקלאיים צמודים ורפורמה כלכלית שתאפשר לשדרג את ציוד בתי הבד ובעיקר לייעל את פיזור העקר והגפת. הסיוע שתעניק הרפורמה לבתי הבד ישחרר את המדינה – המשרד להגנת הסביבה, רשות המים ותאגידי המים והביוב, ממעורבותם בנושא הפיזור שגורמת לעיוות ולמורת רוח בקרב בעלי בתי הבד, שכן בפועל המדינה מסייעת למזרימי עקר למערכות הביוב בניגוד לחוק ואינה תומכת במי שמבצע פיזור עצמי.
- רפורמה תכנונית – סיוע לבתי הבד במתחמים עירוניים לצאת לשטחים חקלאיים צמודי דופן
מטרתה לנתק את נגישותם של כ-30 בתי הבד – בעיקר בגליל, לצנרת הביוב העירוניות (ומשם למט"שים) ולקרבם לשטחי פיזור העקר. ליציאה מהתחום העירוני יתרונות רבים נוספים: מניעת מטרדי ריח, רעש, לכלוך, והגברת הבטיחות, שכן בית בד הוא מפעל לכל דבר ופעילותו, גם אם היא קצרת מועד, מייצרת הפרעות וסכנות לסביבה. רעיון היציאה לאזורים צמודי דופן נוגד תפיסות שהתקבעו במשך שנים שיש להעביר את בתי הבד לאזורי תעשייה. בית בד פועל כחודשיים בשנה, ברווחיות נמוכה, מעבר לאזור תעשייה יאלץ את בעליו לשלם תשלומי שכירות וארנונה גבוהים במשך כל השנה ולכן הצעה כזו אינה ישימה. העבודה ניתחה 14 בתי בד בצפון הארץ (מתוך 17) ומצאה שלרובם היתכנות לצאת מהעיר.
- רפורמה כלכלית – סיוע לבתי הבד ליעל את פעילותם ולרכוש ציוד לאיגום ופיזור עקר וגפת דו פאזית – סה"כ 100 מיליון שקלים – 13 מיליון שקלים בשנה.
הרפורמה תנוהל בשיטה של קולות קוראים שיזמינו את בעלי בתי הבד להשקיע כסף בשיפור הציוד ויכולות האיגום והפיזור של הגפת והעקר – תוך קבלת סיוע מהמדינה. הרפורמה תייצר למדינה חסכון – עלות הנזקים הנגרמים למט"שים כתוצאה מהזרמת עקר מוערכת בכ-5 -10 מיליון שקלים בשנה. לא כולל את הנזק שנגרם לנחלים ולערכי טבע, לים, לחופים ואת הנזק הפוטנציאלי למתקני ההתפלה. המדינה משקיעה כשני מיליון שקלים בכל שנה בסבסוד הפיזור באמצעות התאגידים ובפיקוח המשטרה הירוקה, רט"ג, עובדי המשרד להגנת הסביבה במחוזות ובאשכולות, שירותי ניטור מטעם תאגידי המים ועוד – סה"כ 7 -12 מיליון שקלים בשנה שיחסכו עם יישום הרפורמה. משמעות הדבר היא החזר מהיר של השקעת המדינה ברפורמה, כשלאחר תקופת ההחזר יהיו שנים של תועלת נטו למדינה. את הסיוע אפשר יהיה לקבל עבור שורה של נושאים (להלן). את ההשתתפות ברפורמה יש להתנות בעמידה בתקנות המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות וקבלת רישיון עסק מהרשות המקומית.
הנושאים בהם תתמוך הרפורמה:
מעבר מתהליך תלת פאזי לדו פאזי – ימנע מבתי הבד את האפשרות להזרים עקר למערכות הביוב שגורם לנזק החמור לסביבה ולמשק המים, יאפשר לבעלי בתי הבד לשדרג את הציוד שבחלקו מיושן ולא יעיל, יחסוך שימוש במים יקרים בתהליך הייצור, יתרום לעלייה באיכות השמן ולהתייעלות הענף שמתאפיין כיום ביעילות נמוכה.
הקמת מתקנים לאיגום ולטיפול בפסולת בבתי בד תלת פאזיים – בעיקר ברכיבים הקשורים ישירות לטיפול בעקר ובגפת – מכלי איגום, אמצעי פיזור, סככות אחסון, וציוד לטיפול בעקר וגפת ופיזורו.
- מימון אמצעי עזר לאגירת עקר וגפת דו פאזית לצורך פיזור עצמי – היעדר נפח אגירה, במיוחד בימי גשם, שבהם אי אפשר לפזר עקר, הוא אחת הבעיות המרכזיות העומדות בפני פיזור עצמי. על-פי סקר בתי הבד ארצי שערך המשרד להגנת הסביבה, נפח האגירה החסר בכל הארץ הוא כ-11,000 מ"ק – שעלות הקמתו כ- 11 מיליון שקל.
- מימון אמצעים לפיזור עקר וגפת דו פאזית – תמיכה ברכישת 15 יחידות שאיבה\פיזור -כחמישה מיליון שקלים – על בסיס הערכה של מספר בתי הבד שיהיו מעוניינים לרכוש ציוד או לשדרגו.
- הקמת מתקני אחסנה לגפת תלת פאזית, למניעת תשטיפים, בהתאם לתנאי המשרד להגנת הסביבה – בניית רצפת בטון וקירוי מפני גשם שחסרים ב-%90 מבתי הבד. יש לסייע לבתי הבד להסדיר את הנושא מול רשויות מקומיות וועדות התכנון בהקמת הסככות – 3–6 מיליון שקלים.
- . שכנוע חקלאים בחברה היהודית והערבית לקלוט עקר וגפת – תוך הפיכתם ממטרד למשאב. העקר והגפת מכילים זרחן ואשלגן בכמות גבוהה הנחוצים לצמח ולכן שימוש בהם יחסוך למגדלים משאבים לא מבוטלים. מטלה השכנוע מוטלת על "ענף הזית במועצת הצמחים" ועל מדריכי משרד החקלאות, שלהם קשר ישיר לחקלאים מכל התחומים – מטעים, גידולי שדה, שדות מרעה ועוד. פעילות כזו מתקיימת גם כיום, אך יש להרחיבה באמצעות עריכת כנסים, פעילות תקשורתית ועוד. ענף הזית כולו מייצר 108 אלף טונות עקר וגפת דו פאזית שלפיזורם יש צורך ב- 18 אלף דונם (לפי שישה טון עקר לדונם). כיום מפוזר עקר על בכ- 8,000 דונם שטחי גידול חקלאיים. מכאן שיש צורך באיתור של שטחים נוספים באזורים ספציפיים.
- . גיבוש תו איכות סביבתי לבתי הבד המעיד על כך אי פגיעה בסביבה – התו יינתן בנוסף לתו האיכות שניתן לשמן, בעקבות תרומתם לסביבה – שמירה על הקרקע, הנוף וייצור חמצן, אך גם מניעת הפגיעה בה באמצעות פיזור עקר ואי הזרמה למערכות הביוב. בעידן של משבר סביבתי ומשבר אקלים סביר להניח שימצא ציבור רחב שידע להעריך את התו ויהיה מוכן לשלם מחיר גבוה יותר בעבור השמן בהנחה שבית הבד שומר על הסביבה. תשלום זה יסייע לבעלי בתי הבד לעמוד במטלות הסביבתיות.
