עמותת צלול מבקשת להביע את תמיכתה בחוק הפיקדון שיעילותו הוכחה. החוק מיטיב עם הציבור והסביבה וחוסך עלויות לרשויות המקומיות. מכלי המשקה שנאספים בתמורה לפיקדון הם נקיים ומאפשרים שימוש חוזר מבלי לאבד מאיכות החומר ותורמים לקיום כלכלה מעגלית.
החוק שיישומו מורכב לוגיסטית, ושלא היתה היערכות להרחבתו, הוחל בדצמבר 2021. יש לאפשר לשוק להתייצב ולהשתפר ולא לערוך שינויים שיגרמו לבזבוז המשאבים שכבר הושקעו. "צלול" מאמינה ששיתוף פעולה בין המשרד להגנת הסביבה, ארגוני החברה האזרחית והציבור, יביא להצלחת החוק שהוא חלק ממסע ממושך לצמצום השימוש בפלסטיק חד פעמי.
מסקר של עמותת "צלול", "אדם טבע ודין" והחוקרת ד"ר גליה פסטרנק עולה, שהרחבת החוק הביאה לירידה דרמטית של 90% בפסולת מכלי המשקה הגדולים שנמצאה בחופים[1]. באיחוד האירופי, אוסטרליה וארה"ב, היקף האיסוף עומד על 80- 90 אחוז. הצעת חוק של האיחוד האירופי מדצמבר 2022 קובעת החלת החוק על כל המדינות[2].
בפועל ידוע לכל, שהציבור נתקל בקשיים ביישום החוק: רשתות מסרבות לקבל את המכלים, אין מספיק תשתיות להחזרה, בעיקר מכונות אוטומטיות, והאכיפה לוקה בחסר. עובדות שפוגעות במוטיבציה של הציבור להשיב מכלים.
על מנת לטפל באתגרים ובקשיים הרבים בהם נתקל הציבור בבואו ליישם את חוק הפיקדון, מציעה "צלול":
- להשקיע באופן משמעותי בשיפור התשתיות הקיימות לאיסוף המכלים.
- לפעול להצבת מספר מכונות מותאם לריכוזי אוכלוסייה ובפריסה ארצית מספיקה לנפש:
- להגדיל משמעותית את היחס בין היקף האוכלוסיה למכונות בכל היישובים והערים. הדבר נכון הן לערים ויישובים במרכז הארץ והן לערים ויישובים בפריפריות.
השאיפה צריכה להיות, לפחות מכונה אחת ל- 2000 תושבים. זהו היחס הנכון במדינות בהן שיעורי האיסוף באמצעות מכונות אוטומטיות גבוהים, והמנגנון עובד ביעילות[3].
- בהתייחס להצעת המשרד להגנת הסביבה למימון מכונות איסוף אוטומטיות מכספים ייעודיים שהצטברו בקרן הניקיון, אנו תומכים במהלך. יחד עם זאת, אנו מבקשים להדגיש כי מדובר בצעד קטן בסגירת הפער הקיים בין מספר מכונות איסוף מכלי פיקדון לריכוזי אוכלוסין, וכי נדרשות השקעות הרבה יותר משמעותיות שישתלמו כלכלית הן למשקי הבית והן לרשויות אשר ישלמו פחות היטל הטמנה.
לצורך המשך סגירת פער זה, אנו ממליצים להיעזר ביצרני המשקאות לצורך מימון עלויות המכונות והטיפול בהן. במדינות בהן פריסת המכונות יעילה, יצרני המשקאות מממנים את דמי הטיפול במכונות, על מנת שאלה לא ייפלו על הציבור (על פי העיקרון "המזהם משלם").
- למפות אזורים צפופים ורחוקים בהם אין מכונות / כדאיות כלכלית להצבתן, ולהציב מספר מכונות בהתאם למיפוי.
- לחזק ולשפר באופן משמעותי את אמצעי האכיפה נגד העוברים על החוק.
- להפסיק לכלול מכלי משקה הנאספים מתחנות מעבר כחלק מיעדי האיסוף (שכן מדובר בזרם "מלוכלך" ועצם האיסוף ממקור זה מחבל באיכות מחזור החומר).
- להעלות את יעדי המחזור הנקי באופן ניכר (ל- 90% ומעלה). "הפרדה במקור" היא הפעולה המיטבית לטובת מחזור יעיל וסביבתי.
- לחייב את רשתות המזון לשפר את אמצעי האיסוף ולהציב מכונות אוטומטיות במרכולים ובמרכזים ציבוריים.
- לפרסם מפה אינטראקטיבית של בתי העסק המחוייבים על פי חוק, לקבל מכלים ולהשיב פיקדון תמורתם.
[1] על פי סקר פסולת בהובלת עמותת אדם טבע ודין, עמותת צלול והחוקרת ד"ר גליה פסטרנק, דצמבר 2022.
[2] דורון לביא ורועי ציגלמן, הכדאיות הכלכלית של הרחבת חוק הפיקדון למכלי המשקה הגדולים – ההשפעה על המשק הישראלי וחלוקת הנטל, אקולוגיה וסביבה 11, 4 (2020).
[3] הכנסת, מחקר המחקר והמידע, מעקב אחר יישום חוק הפיקדון מאז החלתו על מכלי המשקה הגדולים, ד"ר תהילה שחר ושירי ספקטור-בן ארי, יולי 2023.