תודה רבה לך, מקרב הלב, יו"ר הוועדה מיקי חיימוביץ'. רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להגיד לך תודה: מיום שנכנסת לתפקידך כיו"ר ועדת פנים וסביבה הזאת, קיימת שורה של דיונים בנושאים רבים חשובים שלא היו פה קודם ונדרשו מאוד.
ותודה גדולה במיוחד על קיום הדיון הדחוף היום, לפני החלטת מועצת הנפט בעניינה של שברון בשבוע הבא.
דווקא היום, במשבר הקורונה, נראה כי בריאות הציבור היא בראש סדר העדיפויות. אבל בפועל, ההפך הוא הנכון.
למרות המאמץ הגדול להציל את כולנו מהקורונה, בחסות המגיפה, התעשייה המזהמת משתלטת על המשרד להגנת הסביבה, ומהלכים אנטי סביבתיים שהם קידמו מזה שנים, מתוכננים לעבור בקרוב תחת חוק ההסדרים, תוך פגיעה חמורה בחוק אויר נקי, בחוק למניעת זיהום ים ובחוק רישוי עסקים.
הקשר בין בריאות האדם והסביבה הוא ברור, והמשרד להגנת הסביבה היה צריך להיות המשרד להגנת ביטחון בריאות האדם והטבע, אבל במקום זה, הוא הופך לקליפה ריקה.
התעלמות הממשלה מהגנת הסביבה מסוכנת לעתידה של ישראל.
כשעמותת צלול פנתה יחד עם יוסף אברמוביץ' וד"ר נאן גריר ליו"ר מועצת הנפט בבקשה לדון בעברה הסביבתי של חברת שברון, נענינו על ידי הממונה על הנפט ששברון מצוינת לישראל והם מסרבים לקיים את הדיון.
לכן, אנחנו כל כך מודים לך על ההזדמנות לדבר על זה עכשיו.
עמותת צלול פועלת למען הגנת הים, כלכלת ישראל ובטחונה האסטרטגי של המדינה מפני קידוחי גז ונפט בלתי מפוקחים בים כבר מראשית 2012.
חשוב להבין ולזכור, שמשמעות דליפה בים – של נפט או קונדנסט – תוצר הלוואי של קידוחי הגז הוא לא "רק" פגיעה בים ובחופים.
זאת פגיעה בהתפלה. כבר היום למעלה מ 70 אחוז מהמים שאנחנו שותים הם מותפלים ואנחנו מספקים מים מותפלים גם לירדן ולרשות הפלסטינית.
פגיעה בסחר הימי 99 אחוז מכל הסחורות שנכנסות ויוצאות מישראל דרך הים. באירוע זיהום ים חמור אוניות משא אינן יכולות לעבור וזה כמו שביתה ממושכת בנמלים.
הפגיעה גם בתיירות, בתחנות הכוח בחופים ובאינספור עסקים שצריכים את הים נקי לפרנסתם.
והפגיעה היא בחוסן הלאומי של ישראל, כי תושבי ישראל במתח ובדיכאון, והים הוא מקום למרפא לגוף ולנפש.
ראינו במהלך הסגר של הקורונה מה קורה לנו כשאסור להגיע לים. תארו לכם שייגזלו מאתנו את הים וישמידו את החופים לחודשים ואפילו שנים.
העדפת טובת התעשייה ורווחים קצרי מועד על פני טובת הציבור והטבע היא בוטה במיוחד במשרד האנרגיה, שמציג עצמו כמי שהסביבה חשובה לו, אבל במבחן התוצאה, פעילותם אינה תואמת את עידן משבר האקלים, בו מדינות מתקדמות מפסיקות להשקיע בנפט וגז ומאיצות מעבר לאנרגיה מתחדשת, והפקרתם את הים בקידוחים, שערורייתית.
ב 2013, כשהתפרסמה הדירקטיבה האירופאית לקידוחים ימיים, שנחשבת לסט הנהלים התפעוליים המחמיר ביותר שנכתב בעקבות אסון מפרץ מקסיקו, אסון הדליפה הגדול בהיסטוריה – עמותת צלול תרגה אותה לעברית ומאז אנחנו דורשים שישראל תאמץ אותה.
משרד האנרגיה מסרב, ומעדיף את השיטה האמריקאית, שפחות מחמירה.
הדרישה הראשית בדירקטיבה,– הפרדת סמכויות בין מי שתפקידו לעודד ולפתח את התעשייה לבין מי ששומר על הים מפניה, בגלל ניגוד העניינים הברור מאליו. אצלנו, ה-כל מופקד בידיו של הממונה על הנפט במשרד האנרגיה.
משרד האנרגיה מסרב לתת סמכויות למשרד להגנת הסביבה.
משרד האנרגיה מטעה את הציבור לחשוב שקידוחי גז אינם מסוכנים, ומתעלם מהסכנות שבקונדנסט.
משרד האנרגיה מתכנן לקדם קידוחי נפט בים, למרות שהם מסוכנים ביותר. קידוחי נפט הם עמוקים ומסובכים מאלה של הגז, ופגיעתם בים בחופים, בבני האדם ובבעלי החיים תהיה קשה פי כמה.
משרד האנרגיה איפשר לנובל אנרג'י לנהל את העבודות באסדת לוויתן ברמת החפיפניקיות שהתבררה לאחרונה בדו"ח החמור שהכינה חברת RPS בעקבות למעלה מ 40 תקלות באסדה מאז החלה לפעול, והוא מדיר מהטיפול במסקנות הדו"ח את המשרד להגנת הסביבה, למרות שהיו שם כשלים בעלי השלכות סביבתיות בריאותיות מרחיקות לכת.
משרד האנרגיה שומר על המשרד להגנת הסביבה מוחלש. הם מנסים להכפיף את הגנת הסביבה אליהם גם בחוק למוכנות בטיפול באירועי דליפה ים – התלמת, הם מסרבים לאפשר סמכויות למשרד להגנת הסביבה סמכויות בחוק אזורים ימיים,
ויש עוד ועוד דוגמאות.
המשרד להגנת הסביבה מצידו חלש ומוחלש, משמיע ביקורת רק בדיונים הסגורים. אולי. אין פרוטוקולים, כך של אידוע מה נאמר בדיונים. לא תשמעו ביקורת פומבית מהם.
למרות הניהול הכושל הזה של הקידוחים הימיים, שהוא כמו כתובת מהבהבת על הקיר של אסון ידוע מראש, גם אין ביטוח הולם כדי לכסות את הנזקים שייגרמו מאסון דליפה במקרה שחס וחלילה יתקיים. נזקים של המיליארדים יגולגלו אל הציבור.
ועם כל "הטוב" הזה, מביאים לנו עכשיו את שברון, ולא מוכנים להתייחס בכלל לעברה הסביבתי והמוסרי.
למרות כל הביקורת הרבה מאוד שלנו עליהם, אנחנו מאמינים לאנשי משרד האנרגיה שחושבים שהם פועלים לטובתה של המדינה. דווקא בגלל זה, לא ייתכן שיתעלמו מסוגיה כל כך גדולה וחמורה ומההאשמות והעדויות המאוד קשות שתשמעו מיד.
חלק מהעדויות הן בוידאו, בגלל הקושי הטכני להנגיש זום במקומות כמו אקוודור וניגריה. גם אם יהיה קשה להבין, כי לא הספקנו לשים תרגום לצערי, תעשו מאמץ להקשיב לסיפורים קורעי הלב. נשלח לכם את הסרטונים עם התרגום בהקדם האפשרי.
מבטיחים לנו עושר ואושר לתושבים, אבל זה לא מה שנשמע מהעדים.
יש לנו ארץ אחת. יש לנו 197 ק"מ של חוף והים הוא משאב כל כך דרמטי לישראל.
אנחנו יכולים לריב כאן על הכל, מהיום עד מחרתיים, אבל אם אין לנו מים, אויר ומזון נקיים, לאף אחד פה אין חיים.
פעילי הסביבה אינם אויבי העם והמדינה. להיפך. כולנו פועלים מתוך אהבה עמוקה לארץ הזאת ובחרדת קודש להגנתה של מדינת ישראל.
הדבר האחד שישראל יכולה לעשות אם היא מתעקשת להרחיב את קידוחי הגז בים, כשכל העולם כבר עוזב את הגז מתוך הבנת הנזק האקלימי הכבד שלו, ועובר לאנרגיה מתחדשת – זה ללמוד מהניסיון של מדינות ואנשים מהעולם, ולא ליפול לאותם הבורות שהם נפלו.
הקשיבו היטב לדברים ואמרו לנו אתם – האם זאת חברה שאנחנו רוצים שתעבוד בישראל?
ואם בכל זאת תחליטו שכן – עשו זאת רק תחת דרישות מאוד מחמירות – של ביטוח והפקדת ערבויות בהיקף של לפחות 10 מיליארדי דולרים, החלת חוקים סביבתיים על הים והחמרת הדרישות הסביבתיות, הקמת ועדת מעקב על פי המודל שהוקם באלסקה בעקבות אסון הדליפה של אקסון ולדז, זרזו את המוכנות לחירום בים ותאסרו לגמרי קידוחי נפט בים.
The discussion today is an unique effort of people from around the globe who’s lives have been affected by Chevron, who were overwhelmed by the people from the holly land who reached out to them, in our mission to prevent oil spill disasters before they happen, instead of crying over them afterwards.
I had the honor to be part of the group who made this discussion possible and would like to thank Dr. Nan Greer and Steven Donziger who brought the people and the stories, Josef Abramovits for connecting us together and above all chirwoman of the committee, mk miki Haimovitz for conducting this important hearing prior to the petroleum committee’s recommendation regarding chevron’s operation in Israel.
There is no way to ease the gravitas of the ministry of energy’s disregard from the environmental and social stories and events we shall hear now, and for Israel not being sufficiently prepared to treat a massive oil spill.
We don’t want to turn into Nigeria, Ecuador and the many other suffering countries and people who’ve been affected by chevron.
I call on the environmental community around the world – help us in our mission to protect the Mediterranean Sea and all the people living along its coasts. The sea knows no boarders, and neither do oil spills.
