ארגוני הסביבה פנו לשרת התחבורה, מרב מיכאלי, בבקשה להתנגד לתוכנית מינהל התכנון ורשות הספנות להקים שש מרינות חדשות לאורך חופי הארץ.

לטענת הארגונים שטחי החוף בישראל מצומצמים והלחץ עליהם הולך ועולה לאורך השנים, ולכן, לעמדתם אין מקום להפקיע חופים ציבוריים ולהקים מרינות גדולות כגון אלו שהוקמו בשנות ה-90' בהרצליה, אשדוד ואשקלון. 

לטענת הארגונים, הצפיפות בחופים הפתוחים עתידה להחריף עוד יותר, שכן משבר האקלים יגביר את אירועי מזג האוויר הקיצוניים, שינגסו ברצועת החוף של ישראל, יגרעו ממנה את משאב החול, ויפגעו במצוקי החוף. המשבר עלול להביא גם לעליית מפלס פני הים שגם היא תצמצם את שטחי החוף בישראל  בשל סיבה זו אסור לפגוע עוד בחופים השייכים לציבור, לטובת הקמת מרינות. מנתוני צוות התכנון, עולה כי אפשר לתת מענה לצורכי ספורט וחינוך ימי וגידול סביר במספר היאכטות על בסיס הסבת מבנים ימיים קיימים לשימוש זה והרחבה וייעול השימוש במרינות קיימות.

עוד כתבו הארגונים, שהמרינות החדשות, ככל שיקודמו, צפויות לקום על חשבון חופים פתוחים, וזאת על אף שרצועת החוף של ישראל לאורך הים התיכון עומדת על פחות מ-200 ק"מ, ואשר למעלה מרבע מרצועה זו כבר תפוס על ידי תשתיות, תעשייה ושימושים צבאיים וביטחוניים.

עם העלייה בגידול האוכלוסייה, הביקוש הציבורי לחופי ים פתוחים הולך ועולה, וכך גם לחצי הפיתוח והצפיפות. מחישוב שערכנו עולה כי בעוד שבקום המדינה היו כ-30 ס"מ חוף לתושב, הרי שכיום בשנת 2020 יש כ-16. ס"מ לתושב. 

מרינות חדשות יבואו על חשבון החופים הפתוחים לציבור, כאשר כל מעגנה גוזלת כקילומטר נוסף מהחוף הפתוח, שיכול לשמש כמקום לרחצה, טיול, גלישה ופעילות ימית ו"ריאה כחולה" לתושבים. הציבור הרחב ייאלץ להצטופף עוד יותר ברצועות החופים המעטות שיישארו פתוחות. זו העת להזכיר כי הביקור בחופי הים בישראל הינו אחד מהבילויים הנפוצים, התדירים, הזמינים והנגישים של תושבי ישראל בשטחים הפתוחים .כך ,בסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2014 מצאה כי 73 אחוז מתושבי ישראל ביקרו באותה שנה בחופים, וכי  40 אחוז מהחילוניים ביקרו למעלה מ-10 פעמים. מנתונים עדכניים שאספו הארגון אדם, טבע ודין ופורום רשויות החוף, ושהוצגו בנובמבר 2021, עולה כי מדי שבוע בעונת הרחצה ,בין מאי לאוקטובר, ישנם למעלה משמונה מיליון ביקורים בחופי הים; בהתאם ,בכל עונת רחצה ישנם למעלה מ-200 מיליון ביקורים בחופים. אל מול היקף שימוש עצום זה, שש המרינות המוצעות עומדות לגרוע מהציבור חופים באורך של כ-3.5 ק"מ עבור כ-3,500 כלי שיט פרטיים. לדעת הארגונים, מדובר באבסורד מוחלט שאסור שיקרה.

הארגונים הדגישו, שכמו במקומות רבים בעולם גם  בישראל ישנם ביקושים למרינות, אולם הם משויכים לקבוצה מצומצמת בקרב האוכלוסייה. לעמדתנו, אין זה תפקיד המדינה לענות על כל ביקוש באשר הוא, בוודאי כאשר מתן מענה זה משרת קבוצה מצומצמת תוך פגיעה בצרכיה של מרבית האוכלוסייה. האתגר האמיתי של המדינה הוא לתת מענה לביקוש ההולך וגדל של כלל הציבור לחופי ים פתוחים, בכלל אלה המתרחצים בים, הנופשים בחופים, הגולשים והספורטאים הימיים ועוד, המטיילים ועוד רבים. עגינת יאכטות אינה ולא יכולה להיות שימוש הממוקם גבוה בסדר העדיפויות לשימוש ברצועת החוף המצומצמת של ישראל. בנוסף, יש לשאול- אם יאושרו המרינות היום, האם בעוד 20 שנה, כשיהיו ביקושים נוספים ,יתוכננו שוב מרינות חדשות לתת מענה לעוד כלי שיט, וייגרעו שטחי חוף ציבוריים נוספים?

המרינות פוגעות גם בחופים שבסביבתן – הקמת המרינה פוגעת בהסעת החול החופי, ומכאן, שלא רק פוגעת בשטח בו היא ממוקמת אלא מצמצמת גם את שטחי החוף מצפון ומדרום לה ובכך מרחיבה את הפגיעה ,הן הסביבתית והן הציבורית.

המרינה מכחידה את המערכת האקולוגית ברצועת החוף בה היא נבנית, כולל פגיעה קשה באתרי הטלה של צבי ים. זאת ועוד, הקמת מעגנה כרוכה גם בהקמת שוברי גלים מצפון או מדרום לה, כדי להגן על חופים אלה מפני בליה והרס, שהם תופעת הלוואי של הקמת המרינה. אלא ששוברי גלים אלה גורמים לכיסוי מסיבי ונרחב בחול של רצועת הים הסמוכה לחוף, אשר בחלק נכבד מחופי ישראל מכילה סלעי חוף שהם בית גידול ימי עשיר במיוחד.

אחד הטיעונים לטובת הקמת המרינות הוא שלמעשה המרינה היא פרויקט ציבורי, כי היא מהווה מוקד עירוני וכלכלי. סקירה מהירה של המרינות הקיימות לאורך חופי הארץ מראה בדיוק את ההיפך:  בהרצליה – קניון ארנה אינו מצליח כלכלית, בתל אביב קיימת במרינה עצמה מסעדה אחת ותנועת האנשים שם מועטה, ביפו – שוק הנמל נסגר, ובחיפה ובאשדוד – אין חיבור בין המרינה לעיר .המציאות כיום מראה כי אין צורך במרינה כדי ליצור מוקד עניין עירוני לאורך החוף ובאופן שמחבר את העיר לים. ניתן להקים שימושי מסחר, מסעדנות ,פנאי וטיילות בסמוך לחופים ובאופן שלא יפגע בחופים – הן בשימושם לטובת הציבור הרחב והן בהיבטים הסביבתיים. למעשה, מדובר במשאב ציבורי חשוב מאין כמוהו לשעות הפנאי של תושבי ישראל, מאחר והוא פתוח, רובו ככולו, ללא תשלום, או בתשלום יחסית מוזל ושווה לכל נפש.

להרחיב את פעילות הספורט והחינוך הימי ולהגדיל את מצאי מקומות העגינה?

אנחנו תומכים בהסבת מבנים ימיים קיימים למרינות ובראשן מעגנת רידינג והנמל המערבי בחיפה .אנו סבורים שלאחר המעבר של תחנת הכח אורות רבין בחדרה לשימוש בגז טבעי וייתור הצורך בייבוא פחם, אשר צפוי לחול עד שנת 2025, יהיה נכון להסב גם את המעגנה שלה לשימוש אזרחי וציבורי, וכן ,ניתן להרחיב חלק מהמרינות הקיימות ולייעל אותן באופן משמעותי. 

פתרונות אלו של ייעול מרינות והרחבתן, והסבת מבנים קיימים )מעגת רידינג, נמל ת"א והנמל המערבי בחיפה(, אשר אינם פוגעים בסביבה החופית ולא גורעים שטחי חוף נוספים מהציבור, יכולים להביא להכפלת ההיצע הקיים ואף יותר!

לדברי הארגונים: "אנו קוראים לשרת התחבורה, מרב מיכאלי, למנוע את הפקעת החופים הציבוריים ולקבוע בתכנית המתאר הארצית למעגנות לחופי הים התיכון כי לא יוקמו מרינות חדשות".

בין החותמים על העצומה: עמותת צלול, החברה להגנת הטבע, העבודה הצעירה-תנועת הצעירות והצעירים של העבודה, מגמה ירוקה, חיים וסביבה, אנשי הים התיכון, אדם טבע ודין,  אקואושן | , יים והסביבה בגליל המערבי,הוועד לשמירה על חוף פולג ושמורות הטבע, שומרי החוף והים-אנשים למען החוף והים בגליל המערבי, הורים למען האקלים, הרשת הירוקה, שומרי הבית ועמותת שינוי כיוון.