זרימות חזקות בנחל בצת. צילום: הלל גלזמן
חורף 2020 אינו מביא בשורה טובה לנחלים. אמנם הגשמים הרבים שירדו בסוף דצמבר 2019 וממשיכים לרדת גם בינואר 2020, ששטו את הנחלים ומילאו את ערוציהם במים, הרי שיחד עם המים זורמים גם שפכים וקולחים רבים, שגורמים לזיהום הנחלים, לפגיעה בחי ובצומח ובמגוון הביולוגי הרגיש שבהם ולסגירת חופי רחצה למשך ימים רבים וארוכים.
הסיבה לזרימת הקולחים היא היעדר מאגרי קולחים ומיעוט נפח אגירה, שמחייב להזרים את עודפי הקולחים לנחלים. היעדר המאגרים הוא תוצאה של החלטה של משרד האוצר ושל רשות המים שלא לבנות מאגרים חדשים במשך למעלה מחמש שנים, במטרה להקים תאגידים אזוריים להקמת מאגרים. גם כיום ספק אם ניתן יהיה להדביק את הפער. מה שאומר, שגם בחורפים הבאים יזרמו קולחים ברוב בנחלי הארץ.
לא רק זאת, הגשמים הרבים מציפים את המכונים לטיהור שפכים, אליהם חודרים גם מי נגר בעקבות אי הפרדה מספקת בין מערכות הביוב והניקוז. התוצאה היא הזרמת שפכים ישירות לנחלים ממטש"ים בכל רחבי הארץ, הגורמים לזיהום נחלים ולסגירת החופים לרחצה.
אם ננסה לנתח מה גורם למצב עגום זה, שבו בישראל החמה והמצטופפת הנחלים אינם זוכים למקום הראוי להם, הרי שהמסקנה ברורה. כל תחום הטיפול בנחלים בארץ סובל מחוסר עניין ממשלתי וציבורי. ראשי המשרד להגנת הסביבה, תחילה אבי גבאי, ואחריו ח"כ זאב אלקין, לא ראו בשיקום הנחלים חשיבות, והעדיפו להשקיע את משאבי המשרד בנושאים אחרים ובראשם זיהום אוויר. עמדה זו מחלחלת למחוזות המשרד וגורמת לאי-הפניית משאבים (כספים וכוח-אדם) לנושא הנחלים. גם ברשות המים, האחראית על אספקת מים לכלל המשק, נושא הנחלים נדחק לסוף התור. חוסר העניין בא לידי ביטוי באי הקצאת משאבים וכוח אדם.
במהלך השנים אישרה הכנסת תקנות שבכוחן לסייע למניעת זיהום הנחלים, ביניהן תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים) התש"ע-2010 (תקנות ענבר) ותקנות המים (מניעת זיהום מים) (מערכת הולכת שפכים) התשע"ב – 2011 (תקנות צנרת), שמטרתן להסדיר את נושא סילוק השפכים והקולחים. אלא שהתקנות אינן כוללות מנגנון אכיפה וענישה שיהווה תמריץ ליישומן. התוצאה היא אי-אכיפה או אכיפה חלקית. גם תקנות הרפורמה בענף המדגה, שעל המשרד הוטל לאשרן לפני שנים, לא אושרו לפי שעה. המשרד להגנת הסביבה, מחוזותיו והמשטרה הירוקה, כמעט ואינם אוכפים את החוק על מזהמי נחלים. הסיבה לכך היא סדר העדיפויות של המשרד, שעל-פי דו"ח מבקר המדינה ל-2019 כושל באכיפה גם בנושאים אחרים, ושבעתיים בנושא הנחלים.
גם הועדות השונות שהוקמו במהלך השנים מקלות על המזהמים. ועדת החריגים שתפקידה לפקח על מועד שדרוג המט"שים ולדון בבקשותיהם להקלה, מנציחה את המשך הזיהום ומעניקה למזהמים "רישיון להמשיך ולזהם". ועדת ענבר קבעה שעד סוף 2015 על כל המט"שים לטפל בשפכים לרמה שלישונית. נכון ל-2020 רק מחצית מהמט"שים מטפלים לרמה שלישונית וגם זאת ברמה חלקית. הסיבה לכך תלויה בנוסח התקנות שאינו מקנה לוועדה סמכויות אכיפה (הסמכויות בידי המחוזות שאינם ממלאים את תפקידם בנושא זה). העובדה שלא נקבע מועד סיום לעבודת הוועדה, מנציח את המצב הקיים ומונע את סיום השדרוג. גם לוועדה למתן צווי הרשאה לנחל אין סמכויות ואין מנגנון האוכף את החלטותיה. בנוסף, לעיתים קורה שמנהל הרשות, לו כפופה הועדה, משנה את המלצותיה. מצב שהוא לא ראוי ומעלה את החשש לניגוד עניינים.
לא רק זאת. בעוד שעל מי שמזרים מזהמים לים מוטל היטל הזרמה, הוא אינו מוטל על הזרמה לנחלים. עובדה זו הופכת את ההזרמה לנחלים למשתלמת כלכלית. זאת בשעה שהניסיון מלמד שהיטלי הזרמה הם עוד מנוף לחץ על המזהמים.
מה צריך לעשות? לדרוש ממשרד האוצר להשקיע משאבים בשיקום נחלים ובהשבת מים. הממשלה אמנם אישרה תוכנית להשבת מים לשבעה נחלים, אך באם הנחלים ימשיכו להיות מזוהמים אין שום הגיון בהשבת מים אלה.
יש לדרוש מהמשרד להגנת הסביבה ובעיקר מהשר להגנת הסביבה הנוכחי והבא אחריו, לשנות לחלוטין את סדר העדיפות של המשרד: להגביר את האכיפה, למנוע את התקלות הרבות במערכות הטיפול וההולכה (כ-1,000 תקלות ידועות בשנה ועוד מספר עצום של תקלות שאינן ידועות ושאינן מדווחות), לאכוף תקנות ולאשר את הרפורמה בענף המדגה. ובעיקר, להקים יחידה להגנת הנחלים, בדומה ליחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, שתגשים את יעד הסרת 95% ממוקדי הזיהום, כפי שקרה בים. מהלכים אלה, שאמנם דורשים השקעת משאבים, הם הדרך היחידה להביא לשינוי המיוחל.
גם לחברה האזרחית יש תפקיד משמעותי. בעקבות אוזלת ידה של הממשלה קמות ברחבי הארץ קבוצות של אזרחים הפולות למען הנחל שלהם. הזיהום בנחל לכיש גרם לתושבי אשדוד ולעיריית אשדוד לפנות לבית המשפט למים בדרישה למנוע את הזרמת השפכים והקולחים ממט"ש תימורים שזיהמו את הנחל. קבוצה של תושבים יהודים וערבים פועלת המשותף להפסקת הזרמת השפכים לנחל שגור, קבוצת תושבים התאגדה כדי להפסיק את ההזרמה ממט"ש שלומי לשמורת נחל בצת. המועצה לישראל יפה ו"צלול" פועלות להפסקת הזיהום בשפכים ובפסולת של נחל גזר, שהוא יובל של נחל האילון, הזורם בסמוך לשכונות מגורים יהודיות ובדואיות ברמלה ובלוד. קבוצת אזרחים פועלת לשיקום נחל אלכסנדר הסובל מהזרמת שפכים מתחום הרשות הפלשתינית ועוד ועוד. באם הציבור יתחיל להתעורר, וידרוש מהממשלה ובעיקר מהמשרד להגנת הסביבה ומרשות המים, נחלים נקיים, שאינם משמשים כמובל שפכים וקולחים וכאתרי פסולת, הרי שאין ספק שהשינוי יגיע.