ירושלים, בית ישראל, מזרימה לנחל קדרון, שהוא אתר מורשת והיסטוריה, שליש משפכיה וגורמת לזיהום הנחל. השפכים נתפסים באתר הורקניה, באמצעות מתקן תפיסה לא חוקי, שהוקם במימון המדינה, ומועברים להשקיית התמרים בדרום בקעת הירדן. הגבבה מושלכת לאפיק הנחל וגורמת לזיהום נורא. השפכים שאינם נתפסים ממשיכים לזרום במורד ומזהמים את ים המלח. בעקבות עתירת "צלול" והחברה להגנת הטבע לבית המשפט העליון, החליטה המדינה לקדם פתרון להכנסת השפכים לצינור, להעבירם לטיפול במט"ש "אוג" ומשם להזרמים אותם להשקיית התמרים בבקעה. העבודות בעיצומן
תעודת זהות
אורך: 34 קמ'
מקור: מזרח ירושלים.
שפך: ים המלח, בסמוך לישוב אבנת.
שפיעות בעבר: נחל שטפוני. אין מקור מים.
שפיעות כיום: בנחל זורם ביוב.
מקורות הזיהום: ירושלים (כל השכונות שממזרח לקו פרשת המים), ואדי ג'וז, בית לחם וישובים נוספים.
כמות השפכים בנחל: 11 מיליון מ"ק בשנה. (כרבע מהכמות שמייצרת ירושלים המונה כ-800 אלף איש).
כמות התושבים באגן: 200 אלף. אוכלוסיית ירושלים, אוכלוסיה עירונית וכפרית (שטחי A ו-B), בדואים, נזירים, מתנחלים (מועצה אזורית מגילות) וחיילים.
הנסיונות לשקם את הנחל
מזה עשרות שנים מזרימה ירושלים, בירת ישראל, כרבע משפכיה ללא כל טיפול לנחל קדרון וגורמת לזיהומו. הקדרון זורם מירושלים לים המלח. בדרכו הוא עובר באתרי נוף ומורשת מהחשובים בעולם ובסמוך למנזרים הפועלים באזור מאות שנים. במהלך השנים האחרונות ניסו מספר גורמים לתכנן תוכניות לשיקום הנחל, ביניהם רשות ניקוז ים המלח, בתמיכת ארגונים שונים ובהם קרן "מילקן". במרכז התוכנית היה שיתוף פעולה בין ישראל לישובים הפלשתינים לאורך הנחל, שגם הם סובלים מהזיהום. התוכניות לא יצאו אל הפועל בעקבות התנגדות הרשות הפלשתינית, שאינה מוכנה ששפכים פלשתיניים ישמשו להשקיית מטעי התמרים של ההתנחלויות בבקעה. חשוב לציין, שהיעדר פתרון ביוב באזור זה מונע אישורן של תכניות בנייה של ירושלים.
לכתבה בהארץ: "המדינה אינה מצליחה למצוא פתרון לזיהום בנחל קדרון"
התוכנית המחוזית והתנגדות רשות המים לביצועה
לאחר שנות דיונים ארוכות אישרה הוועדה המחוזית ב-2014 ארבע תוכניות להפסקת הזרמת השפכים לנחל:
- הקמת מט"ש בקדרון שיטפל במים ובאין שיתוף פעולה יזרים אותם לנחל.
- תחנת שאיבה בתלפיות מזרח.
- תחנת שאיבה וגיא בן הינום.
- והקמת מינהרה מתחת להר הצופים.
למרות שהייתה שותפה לכל הדיונים, הודיעה רשות המים שהיא מתנגדת לרעיון הזרמת השפכים מערבה וכי היא מעוניינת למצוא הסדר עם הפלשתינים שיאפשר להזרים את השפכים למט"ש האוג ומשם להשקיית התמרים. לטענת רשות המים, קיים סיכוי רציני להסכמה פלשתינית לתוכנית המשותפת ולכן אין להתחיל ביישום התוכנית שאישרה הועדה המחוזית.
פעילות צלול
בתגובה להתנגדות רשות המים והעיכובים הרבים שבישום כל התוכניות, הגישו עמותת צלול והחברה להגנת הטבע, בנובמבר 2015 עתירה לבג"ץ ובה ביקשו מבית המשפט להורות לרשות המים להסיר את התנגדותה לתוכנית לה הייתה שותפה בעצמה, אך גם כדי ליצור לחץ על הצדדים למצוא הסדר לשפכים.
לטענת "צלול", רשות המים הטילה "וטו" על החלטת הוועדה המחוזית, מעכבת את הפתרון ותורמת לזיהום הנחל. כששה חודשים אחר-כך השיבה המדינה, כי רשות המים החליטה לבחון תוכניות טובות יותר וכי היא מבקשת אורכה של שלושה חודשים כדי להשיב לבית המשפט.
בדצמבר 2018 הציגו רשות המים ותאגיד "הגיחון" פתרון, שלטענתם נמצא בשלבי תכנון אחרונים ולפני ביצוע:
1. שפכי שכונת מורדות ארנונה המתוכננת ושפכי כפר אום ליסון יוזרמו לקדרון באמצעות צינור (במקום תחנת השאיבה בתלפיו מזרח (תלפ"ז) שתוכננה להעביר את השפכים מערבה למט"ש שורק).
2. בפתח הקדרון יוקם מתקן טיפול קדם שיפריד את הגבבה. במקור תוכנן במקום מט"ש, אך התוכנית הוחלפה במתקן קדם.
3. באם יתקיים שיתוף הפעולה המתוכנן עם הפלשתינים, הם יקימו צינור אליו יוכנסו השפכים. באם לא השפכים יזרמו בנחל עד לגבול השמורה ההסכמית.
4. בשמורה ההסכמית יוקם מתקן טיפול קדם שיתפוס את השפכים מתחום הרשות ויפריד את הגבבה. השפכים יוזרמו בצינור, שחלקו יוכנס למנהרה עד למתקן "הורקניה" ומשם יזרמו בצינור למט"ש האוג ומשם להשקיית התמרים בבקעת הירדן.
העתירה לבג"ץ
מטרת העתירה שהוגשה בשיתוף החברה להגנת הטבע, היא לחייב את עיריית ירושלים להקים את הפתרון לקדרון בהתאם להחלטות הוועדה המחוזית, שהתקבלו לאחר שנים של דיונים. רשות המים הודיעה שהיא מתנגדת לפתרון והציעה פתרון שונה. לפי שעה אף אחד מהפתרונות אינו מיושם. "צלול" דורשת מבג"ץ לקבל החלטה בנושא זה.
החלטת בית המשפט העליון, 24 למרץ 2019
בית המשפט העליון קבע ב-24 במרץ 2019, שהודות לעתירת |"צלול" והחברה להגנת הטבע בעניין זיהום נחל קדרון, המדינה החלה סוף-סוף לקדם פתרון, שיביא להפסקת זיהום הנחל. בית המשפט הדגיש כי ללא העתירה ספק אם התהליך היה יוצא אל הפועל.
במהלך הדיון הודו גם נציגי המדינה, כי העתירה הייתה המנוע לקידום התוכניות להפסקת ההזרמה.
בתום הדיון אמר השופט הנדל: לאחר התייעצות אנו מבינים את העניין וכי "צלול" תרמה להתקדמות העניין. אך אנו סבורים כי העתירה מיצתה את עצמה. יש מקום לשיפור ואנו מבינים זאת. כל עוד יש עתירה עצם קיום העתירה זה גורם מלחיץ".
בעקבות פסק הדין הודיעה,"צלול", כי לא תרפה וכי תמשיך לעקוב אחר יישום התוכנית ולוחות הזמנים להם התחייבה המדינה בבית המשפט וכי לא תהסס לעתור שוב במידה ויהיו עקובים נוספים.
עדכון מרץ 2023
- העבודות על הצינור, מתקן התפיסה בהורקניה ומט"ש האוג נמשכות בהשקעה כספית גדולה. עד לסוף העבודות השפכים ימשיכו לזרום.
- 2. היה ניסיון להכניס כבר עתה את השפכים לצינור שהוקם בשטח, אך אז התקבלו טענות מהמתנחלים שבבקעה לפיהן השפכים באיכות נמוכה (כי לא עברו את ה"טיהור הגרוויטציוני" ולא התחמצנו בדרך) כתוצאה מכך הניסוי הופסק והשפכים ימשיכו לזרום עד להשלמת כל הפרויקט.
- בסוף התהליך, ואם הפלשתינים לא יצטרפו לפרויקט למרות שישראל הציעה להם לממנו, השפכים ימשיכו לזרום בקטע הפלשתיני (אזור B), ואילו שפכי ירושלים יוזרמו לאוג באמצעות הצינור שם יטופלו וישמשו להשקיה.
- על-פי הערכה הפרויקט כולו יושלם ב-2016.
- עדכון ל-2024 – העבודות להקמת המט"ש נמשכות וכך גם העבודות בנחל.
נושאים משפטיים חשובים הקשורים לנחל
- רוב שטח נהר הקדרון נמצא מעבר לקו הירוק.
- ספקית השפכים הגדולה היא העיר ירושלים. ישראל סיפחה לשטחה את מזרח ירושלים הנמצאת מעבר לקו הירוק, כאשר אין הכרה בינלאומית בסיפוח זה. ישראל מחויבת לטהר את מי הביוב של ירושלים המערבית והמזרחית הזורמים לערוץ הקדרון.
- אם ישראל תטהר את מי הביוב הזורמים בערוץ הקדרון, היא זכאית להשתמש בחלק מהמים.
- בנוסף להתחייבויות הכלולות בהסכם הביניים, המשפט הבינלאומי המנהגי מטיל חובה על מדינות שותפות באגן היקוות למנוע נזק למדינה שכנה.
- המשפט הבינלאומי המנהגי קובע שיש לחלק מים מאגן היקוות בינלאומי על בסיס חלוקה הוגנת המביאה בחשבון בין השאר שימושים קיימים, שימושים עת
- כמחצית האגן נמצא בשטח המוגדר כשטח אש צבאי. כשליש מאגן הקידרון נמצא בגבולות המועצה האזורית מגילות, שהוקמה על ידי צו של הממשל הצבאי. שליש נוסף נמצא בשטח ידיים, מבנה גאוגרפי של האגן, מניעת נזק למדינה שכנה, גדולה האוכלוסייה התלויה במקור המים, קיום אלטרנטיבות וצרכים חברתיים וכלכליים של המדינות. עוד קובע המשפט הבינלאומי המנהגי, כי יש להודיע מראש על כל פעולה העשויה להשפיע על מדינה השותפה באגן ההיקוות אך עצם השותפות באגן אינה מעניקה זכות וטו למדינה שכנה.