נחלי הצפון

בשנים האחרונות אנו עדים לפחיתה בכמות הגשמים, בעיקר באזור הצפון, עובדה הגורמת לירידה דרמטית בכמות המים הזורמים בדן, בבניאס וביתר נחלי הצפון. הפחיתה בכמות המים גורמת לירידה  בכניסות לכינרת ולירידה במפלס האגם. אמנם חורף 2018-2019 נחשב לברוך גשמים, אך חשוב לזכור שהוא בא בעקבות חמש שנות בצורת קשות, של-פי התחזיות עלולות לחזור גם בעתיד בעיקר בעקבות משבר האקלים. אם לא די בכך, גם החקלאים באזור מעלים כל העת את דרישותיהם למים במטרה להגדיל את שטחי החקלאות, עובדה הגורמת לעלייה בגירעון המים ולדלדול קשה בכמות המים הזורמים בטבע.

כתשובה לבעייה מעיקה זו יזמה הממשלה ביוני 2018 תוכנית לתגבור אספקת המים לגליל העליון ולאגן כינרת. במרכז התוכנית שינוי כיוון זרימת המים, כך שבמקום שהכינרת תפסק מים למרכז ולדרום הארץ (בימי השיא סיפקה הכינרת כ- 400 מיליון מ"ק בשנה), מים מותפלים יזרמו מהים התיכון לכינרת. התוכנית כוללת הקמת מתקנים מראש העין למאגר אשכול,שיהפכו את כיוון הזרימה במוביל הארצי ויעביר לצפון הארץ עודפי מי ים מותפלים ממתקני ההתפלה בחדרה, בשורק, ובעתיד גם עודפים ממתקן ההתפלה המתוכנן בחוף הגליל המערבי. 

 

מכתב עמותת צלול למועצת רשות המים/נוב' 2019

עמותת צלול פנתה במכתב לחברי מועצת רשות המים בבקשה שלא לקבל את הפרשנות של הנהלת רשות המים להחלטת הממשלה 3866 מיוני 2018, "לבחון תוכנית לחיבור האזורים המנותקים למערכת הארצית לטובת יצירת אמינות מלאה לאספקת מי שתייה ולהגדלת אמינות אספקת המים לחקלאות, טבע ותיירות באזורים אלה". 

יצויין, שבעשורים האחרונים קיימת מגמה של פחיתה בכמות המים הנכנסים לאגם הכינרת. תופעה שהתגברה בחמש השנים האחרונות שהתאפיינו ברצף של בצורות. לדעת מומחים, מדובר בתופעה שרק תלך ותגבר בעקבות משבר האקלים הפוקד את העולם כולו, ובמיוחד את האזור שלנו.

לדעת עמותת צלול, עמדת הנהלת הרשות, לפיה יש להוסיף תחילה נפח איגום לתפיסת שיטפונות, באמצעות הקמת מאגרים ומאגרי צד בנפח של 15 מיליון מ"ק באזור מעלה כינרת, ורק בשלב מאוחר להקים צינור המזרים מי כינרת ולא מים מותפלים, לאזורים אלה, היא מוטעית מיסודה ולא רק שלא תפתור את מצוקת המים בצפון הארץ, אלא שבסופו של דבר תפגע בחקלאים, בנחלים, במגוון הביולוגי הרגיש  באזור.

ואכן, ביוני 2018 החליטה הממשלה (החלטה 3866) לחבר את הכינרת ואת אזור מעלה כינרת למערכת הארצית. כהמשך להחלטה זו, החלו רשות המים וחברת מקורות לקדם תכניות לתגבור אספקת המים לאגן הכנרת, וביניהן תכנית אב בנושא "תגבור אספקת מים לגליל העליון ואגן הכנרת". התכנית בוחנת את כיווני זרימה ומתקני הולכת ואספקת המים שיידרשו, בהינתן המשך המגמה של פחיתה בהעשרה הטבעית (מילוי חוזר) וכדי לשמור על לא פחות מ‑500 מיליון מטרים מעוקבים של כניסות מים לאגן הכנרת בשנה בממוצע. אלא, שבמקום לפעול לחיבור מעלה כינרת למערכת הארצית, מקדמת רשות המים תוכנית להקים מאגרים לתפיסת נגר וגשם ורק בשלב מאוחר יותר להקים צינור שיוביל מי כינרת לאזור המנותק שבמעלה כינרת.

לדעת "צלול", עמדת הנהלת הרשות, התומכת בהקמת מאגרים תחילה, מתעלמת ממשבר האקלים, הגורם לפחיתה בכמות המשקעים ולשינוי בפיזורם. מכאן, שלמרות השקעה של מיליונים רבים, המאגרים יתמלאו הרבה פחות מהמתוכנן, יתפסו שיטפונות ויפרו את משטר הזרימה הטבעי של הנחלים החשוב לקיומה של המערכת האקולוגית. המאגרים יתפסו שטחי קרקע גדולים, יגרמו לאידוי מוגבר של המים, יקטינו כניסת מים לכינרת ויפגעו באקולוגיה הרגישה של האגם. "צלול" הדגישה במכתבה, כי הסתמכות על מאגרים היא פתרון שאולי היה נכון לשנים שלפני משבר האקלים, והוא אינו נכון לעת הזו.

באשר להקמת הציבור בשלב מאוחר יותר כתבה "צלול", כי החלטת הממשלה לחיבור האזורים המנותקים קבעה שיש להביא מים לאזור מעלה כינרת על-מנת להביא לשיפור מצב הכינרת ולהבטיח המשך הפעילות החקלאית והתיירותית באזור. למרות החלטה זו, רשות המים מקדמת תוכנית להביא את כל המים לכינרת (באמצעות היפוך הזרימה במוביל הארצי והעברת מים מותפלים ממתקני ההתפלה בחדרה, שורק ובעתיד גם מהגליל המערבי), ורק בעתיד הלא ידוע, להקים צינור באורך של 32 קמ', במקביל לירדן ההררי, שיוביל את המים למעלה (התכנון טרם החל). אלא, שאין מדובר במים מותפלים באיכות גבוהה, אלא במים שיוזרמו תחילה לכינרת ומשם ישאבו לצינור שיזרים אותם לעמק החולה (מאגר עינן). מכאן, שבמקום שהאזור המנותק יקבל מים מותפלים באיכות טובה וקבועה, הוא יקבל מי כינרת בעלי מליחות גבוהה ובעלי עומס אורגני גבוה. לדעת עמותת צלול, לאזורים המנותקים יש להזרים מים באיכות טובה לצריכה ביתית ולהשקיה, שיאפשרו אמינות אספקה וגמישות תפעולית, ולא פחות חשוב, יאפשרו לשחרר כמות גדולה של  מים טבעיים לטבע, לתיירות ולכינרת.

 במכתבה כתבה "צלול", "הסתמכות על הקמת מאגרים, והזרמה עתידית במועד לא ידוע של מי כנרת לצפון הארץ, לא רק שלא תפתור את הבעיה, אלא שתיצור בעיות חדשות. אין מנוס מהמחשבה, שמאחורי עמדת רשות המים עומדים שיקולים אינטרסנטיים צרים ורגעיים של החקלאים באזור הנוגעים למחיר המים! שאינם לטובת הסביבה, הטבע, הנחלים והמגוון הביולוגי הרגיש שבמקום, ועלולים לגרום לבזבוז משאבים ולבכייה לדורות".