2004 – הוועדה למתן היתרי הזרמה לים קובעת שהשפד"ן אינו עומד ביעד הפסקת ההזרמה לים.
2004-2007 – השפד"ן בודק אפשרויות לשרפת הבוצה. אינו בודק חלופות, למרות הנחיה כזו.
2005 – המשרד להגנת הסביבה פותח תיק חקירה כנגד השפד"ן בעקבות הזרמת בוצה לים.
דצמבר 2007 – ארגוני הסביבה, ובראשם צלול, מתנגדים למשרפה. הרעיון יורד מהפרק. מתברר שהשפד"ן לא בדק פתרונות חלופיים.
2008 – היתר ההזרמה קובע שעל השפד"ן להפסיק את ההזרמה עד 2011.
2009 – היתר ההזרמה קובע שעל השפד"ן להפסיק את ההזרמה לים עד ליוני 2012.
2011 – הנהלת השפד"ן מתחילה בבניית המתקן לטיפול בבוצה, תוך שהיא דוחה פעם אחר פעם את תאריך היעד לסיום העבודות.
יוני 2011 – הנהלת השפד"ן, שבראשה עומד נציג ליכוד בתל אביב וסגן ראש עיריית תל אביב, ארנון גלעדי, מצליחה לשכנע את ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת שלא להחיל עליו תשלום היטל הזרמה לים. במקביל התחייבה הנהלת השפד"ן לסיים את העבודות עד לסוף שנת 2012.
ספטמבר 2012 – המשרד להגנת הסביבה מטיל על השפד"ן עיצום כספי של 750 אלף שקל בעקבות אי קיום תנאי ההיתר לגבי הפחתת כמות הבוצה המוזרמת לים.
אוקטובר 2012 – השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, הודיע שבכוונתו לכנס את ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. המטרה המוצהרת הייתה קיום דיון עקרוני בנושא ההיטלים (היטל הזרמה לים) זאת בשעה שהיה ידוע לכל כי מטרת הישיבה היא לקדם תיקון לתקנות, כך שיאפשרו לשפד"ן דחייה נוספת בתשלום ההיטל. המהלך אינו מצליח בשל התנגדות צלול.
ספטמבר 2013 – השפד"ן עותר לבג"ץ כנגד תשלום היטל ההזרמה.
ינואר 2013 – הוועדה למתן היתרי הזרמה קובעת שהיא אינה מרוצה מקצב התקדמות העבודות.
אוקטובר 2013 – צלול פנתה לבית המשפט בבקשה להצטרף לעתירה כמשיבה לצידו של המשרד להגנת הסביבה. "צלול" טענה כי היא מובילה במשך שנים פעילות ציבורית כנגד הסחבת בה נוקטת הנהלת השפד"ן, שמבטיחה מזה למעלה מ-12 שנה להפסיק את הזרמת בוצת השפכים לים. "צלול" ציינה כי היא מבקשת להטיל על השפד"ן את התשלום שמחייב החוק.
אוקטובר 2015 – מנכ"ל השפד"ן מרק אוקון מתחייב למצלמה שהזרמת הבוצה תופסק עד לסוף 2016.
ספטמבר 2016 – הנהלת השפד"ן מודה שלא דאגה בזמן לפתרון למי התסנין (תוצר לוואי של סחיטת הבוצה). כתוצאה מכך מי התסנין ימשיכו לזרום לים גם לאחר הפסקת הזרמת הבוצה.