חוק הפקדון

מיליארד. מספר הבקבוקים הגדולים המושלכים בשנה בשטחים הפתוחים, בנחלים ובחופי הים

עמות צלול וארגוני סביבה נוספים, דורשת מהמשרד להגנת הסביבה להרחיב את חוק הפיקדון ולהחילו גם על מכלים גדולים (בנפח של 1.5 ליטר). 

למרות זאת הודיע השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, במאי 2018, כי הוא מתנגד להרחבת החוק בטענה שתאגיד אל"ה, האוסף את המכלים, עומד ביעד האיסוף שנקבע בחוק (55%).

לטענת "צלול"המשרד להגנת הסביבה מסתמך על נתונים מוטעים ומטעים שמפיצים יצרני המשקאות. לכן, עליו לציית לחוק ולהטיל את הפקדון.

חוק הפיקדון נחקק כחוק ניקיון שמטרתו למנוע את השלכת הבקבוקים בשטחים הפתוחים ובים. אלא שבלחץ היצרנים והמפלגות הדתיות, הפיקדון הוטל רק על בקבוקים קטנים (בנפח של 1.5 ליטר). התוצאה היא שבעוד שהבקבוקים הקטנים נעלמו מהשטחים הפתוחים, הבקבוקים הגדולים ממשיכים להתגלגל בהם. לצורך איסוף הבקבוקים הגדולים הקימו היצרנים תאגיד עליו הוטל לאסוף את הבקבוקים בצורה וולונטרית באמצעות מיחזוריות. בכל שנה רוכש הציבור 760 מיליון בקבוקי משקה משפחתיים. 280 מיליון מהם מגיעים למיחזוריות ואילו 480 מיליון מושלכים לשטחים הפתוחים, גדות הנחלים וחופי הים.

איסוף הבקבוקים מתבצע באמצעות 24 אלף מחזוריות (כלובים) הפזורות ברחבי הארץ.  2% מהבקבוקים נאספים באמצעות הפח הכתום וכמות לא ידועה נאספת בתחנות המעבר. חשוב להדגיש, כי בבקבוק שהגיע לתחנת המעבר, השקיעו הרשויות כסף רב באיסוף ובשינוע, מכספי המסים, (על פי הערכה, כ-60 מיליון שקל בשנה). מכאן, שלא ניתן להגדיר זאת כ"איסוף וולונטרי". (לקריאה נוספת חוות דעת של  פרופ' רבינוביץ יוני 2016).

ב-2016 ביקש השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, להרחיב את החוק גם למכלים הגדולים. שוב בלחץ יצרני המשקאות הוחלט לדחות את ההחלטה, ולקבוע "טייס אוטומטי" לפיו: אם התאגיד לא יצליח להגיע לאיסוף של 47% (נכון ל-2016) הרחבת החוק תאושר אוטומטית, ללא מתן שיקול דעת לשר; איסוף של למעלה מ-55% ויותר יפטור את היצרניות מהחוק; הטווח שבין 47% ל- 55% – לשיקול השר; איסוף הנמוך מהיעדים יגרור הטלת קנסות. 

ואכן, בסוף 2016 דיווחו היצרניות כי מכרו 738 מיליון בקבוקים ואילו אל"ה דיווחה כי אספה 445 מיליון בקבוקים (60%) ושכל הבקבוקים מוחזרו. בדיקה שערך המשרד להגנת הסביבה הוכיחה כי אל"ה אספה 277 מיליון בקבוקים בלבד (44% – בחלקם נאספו מתחנות המעבר) ומחזרה 77 מיליון בקבוקים (10.4% בלבד).

בעקבות סירוב השר לקבל החלטה ולפרסם את הנתונים, פונה עמותת "צלול" לבג"ץ בדרישה לפרסם את הנתונים לידיעת הציבור. בית המשפט קובע שעל המשרד לפרסם את הנתונים עד למאי 2018.

למרות ניסיונות הטעייה בוטים אלה, החליט השר אלקין שלא להחיל את החוק והסתפק בהטלת קנס של 50 מיליון שקל על החברות.

בראשית דצמבר 2017 פרסם עיתון דה מרקר, כי המשרד להגנת הסביבה שלח את נתוני אל"ה לבדיקה של משרד רואה חשבון, שגילה סתירות ואי דיוקים. הנתונים כללו דיווחים כפולים, "ניפוח" של  היקפי האיסוף והמיחזור, דיווחים מטעים בנוגע למקורות הבקבוקים; היעדר אסמכתות בדבר יצוא הבקבוקים לחו"ל ומחסור במסמכים המוכיחים שהבקבוקים הועברו למיחזור.

עוד עלה מהדו"ח, כי שיעור האיסוף ב-2016 עמד על  37% ולא 60% כפי שטען התאגיד. המיחזור עומד על 10% בלבד, בעוד שאל"ה דיווחה על 100%.

בדצמבר 2017 הגיש תאגיד  "אסופתא" עתירה לבג"ץ  להרחיב את החוק, בטענה  שאל"ה אינה עומדת ביעדיו. בינואר 2018 הגישו עמותת צלול ואדם טבע ודין (אט"ד) עתירה משותפת הדורשת להרחיב את החוק. במקביל, החתימה "צלול"  שורה ארוכה של חברי הכנסת על מכתב לשר להרחבת החוק. בית המשפט דחה את העתירות אך חייב את השר לקבל החלטה עד למאי 2018. 

השר אלקין החליט בסופו של דבר שלא להרחיב את החוק, אך הטיל קנסות על אל"ה. בעקבות המחאה הציבורית, שוקל המשרד להגנת הסביבה את המשך דרכו: להעלות את יעד האיסוף ל-90%, כך שיחייב את התאגיד להתאמץ הרבה יותר באיסוף הבקבוקים. או להרחיב את החוק. עמותת צלול דורשת מהמשרד להגנת הסביבה לבחור בפיקדון.

השתלשלות תוק הפיקדון

1999-2018
  • 1999
    הוטל פיקדון על המכלים הקטנים. נקבעו יעדים לאיסוף המכלים הגדולים
  • 2001
    החוק נכנס לתוקף מוקם תאגיד לאיסוף ומיחזור הבקבוקים
  • 2008
    יעדי האיסוף מופחתים מ-85% ל- 66%.
  • 2010
    מבוטל המונופל של אל"ה
  • 2016
    נקבע עיקרון הטייס האוטומטי
  • 2017
    הממונה על ההגבלים ואל"ה מגיעים להסדר:התאגיד יוכל לפעול בכפוף לויתור טמפו על אחזקותיה.
  • 2018
    השר אלקין מחליט שלא להרחיב את החוק למרות אי עמידה ביעדים. מטיל קנס של 48 מיליון שקל על אל"ה. "צלול" ואט"ד דורשות דיון בועדת הכלכלה.

עוד מידע

האם החוק ייקר את המשקאות?

הפיקדון אינו היטל, שכן בפני הצרכן פתוחה הדרך לקבל את כספו בחזרה. הטלת הפיקדון גורמת לירידה במחיר המוצר, שכן היצרנים סופגים חלק מגובה הפיקדון, כך שמי שמחזיר את המיכל מרוויח את ההפחתה במחיר. מחקרים מוכיחים גם שפיקדון אינו מפחית את השימוש.

האם משפחות הפשע השתלטו על הענף?

המשרד להגנת הסביבה מנסה לטעון, שאחת הסיבות לאי הרחבת החוק היא השתלטות משפחות פשע על האיסוף. איסוף המכלים הפך למקור פרנסה ללא מעט אנשים המתקשים להתפרנס בדרך אחרת. אם טענת משפחות הפשע נכונה, יש לטפל בה באמצעות המשטרה ולא באמצעות פגיעה בסביבה.

מה קורה בעולם?

ברוב מדינות המערב, בארה"ב ובאוסטרליה, מתקיים חוק פיקדון לצד חוק אריזות. בחלקן  הוטל לאחר חוק אריזות (בגרמניה: חוק האריזות משנות ה-90 וחוק הפיקדון מ-2002). במדינות בהן חוק פיקדון, שיעור ההשבה 80%-90%. במדינות שבהן  חוק אריזות – 23% בלבד.

מדוע בקבוקים צריכים חוק מיוחד?

בקבוקי משקה הם לא אריזה רגילה. בעוד שרוב הציבור אינו לוקח איתו לים מכלי קטשופ, הוא לוקח איתו בקבוקי משקה. חוק הפקדון הוא לא חוק מיחזור, הוא חוק ניקיון שמטרתו למנוע את זיהום השטחים הפתוחים ולכן יש להרחיבו.

  • בהתאם למגמה המתפשטת בעולם כולו, "צלול" תמשיך לדרוש את הרחבת החוק, שכן הניסיון מוכיח, שרק חוק פיקדון מצליח להוציא את הבקבוקים מהשטחים הפתוחים.
  • המשרד להגנת הסביבה מתנהג כ"רגולטור שבוי" בכך שהוא מסתמך על הנתונים המטעים של תאגיד אל"ה. בדיקה יסודית תחשוף את נתוני האיסוף והמיחזור הנכונים.
  • "צלול" מתנגדת להכנסת הבקבוקים לחוק האריזות, שלא הוכיח את עצמו, ומציעה לצוות המקצועי של המשרד להגנת הסביבה לתמוך בדרישה להרחבת החוק, שהיא הדרך היחידה למניעת השלכת הבקבוקים המזהמים לשטחים הפתוחים ולהים.
  • "צלול" קוראת למשרד להגנת להזמין עבודה מגורם חיצוני שיבדוק את שתי השיטות – איסוף  וולונטרי (באמצעות מיחזוריות) מול פיקדון, ולחשוף את הנתונים לידיעת הציבור.
  • במקביל, "צלול" דורשת דיון בועדת הכלכלה של הכנסת בהחלטת השר.

חדשות